Wednesday 22 Aug
2007
היום הארוך בחיי
מאת דניאל היילוייל, תחת הנושאים Uncategorized, משפחה
[2] תגובות
היום היה היום הארוך בחיי למרות שקמתי ב-12:00 ונרדמתי ב-22:00.
לזמנים אין שום נגיעה ביום כזה.
היום החל בפקיחת עיניים שיפשופם ופיקוס מבטי על הדמויות שצצו מולי.
מיד הבחנתי שהם לא הדמויות אליהם אני מתעורר בדרך כלל אבל בלי הרבה מאמץ זהיתי את סבתא נאווה והדוד יוסי.
אמרתי להם בוקר טוב ביצעתי את הרפרטואר הידוע שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
ככה בילינו מספר שעות ואז הופיע הבת דודה של אמא, גם אותה זיהיתי קוראים לה חן והיא הביאה חברה.
גם להם ביצעתי את הרפרטואר המוכר חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
רק יצאו כולם מהבית דפיקה בדלת אלדד הדוד המוכר לי ביותר (יש לי הרגשה שהוא הפך להיות בורג (מסטאר טרק) בזמן האחרון) טוב לא משנה הראיתי גם לו את הרפרטואר שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני) פה יש חידוש הראתי לו איך אני מתגלגל מהבטן לגב עשיתי מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד המבוגרים בסביבה.
אני רק מסיים את הרפרטואר צלצול בדלת סבתא אידה וסבא אריה. אני כבר מותש אבל מה סבא וסבתא לא נראה להם את הרפרטואר ו… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
עייף והרוג נכנסת תמר. אוווו תמר היא חייבת לראות מה אני עושה אולי תכתוב עלי פוסט ויאללה לעסק… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
זהו אני בטוח שזה נגמר הגיע זמן ארוחת הערב שלי…
אני רק מסיים אותה אמא מעלה אותי למעלה לאלדד אני מוצא את דודה של אבא אתי יחד עם מושון ירדן וכרמל… אותם לא ראיתי כבר שלושה שבועות ולכן צריך להראות להם את ההתפתחות המהירה שלי אז מייד פתחתי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
התשישות נראתה לכל עבר אבל מי אני שאשבר ותוך כדי נדנוד בכסא שלי נכנס עוד דוד הפעם אביב… אוי לא די כבר כמה דודים… אבל אל חשש אביב לא ישאר מקופח ואני מפשיל שרוולים ומציג בפעם האחרונה היום את הרפטואר המפורסם שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
ככה עייף וטוב לבב אני לאחר מקלחת קצרה אני פורש למיטה ונרדם.
אך אל תדאגו מחר יהיה לי רפרטואר חדש וכולכם מוזמנים
לילה טוב