דניאל היילוייל

אני כבר בן שנה ושמונה חודשים ועדין לא הולך.
איך אני אנסח זאת בעדינות, אני זהיר.
אבל לאור הציפיות של אבא ואמא החלטתי להראות התפתחות נוספת ובה אני עומד לבד.
אני עומד מרים ידיים וצועק “לבד לבד”.
והם מאושרים עד הגג.
מה שהם לא יודעים זה שכמו כל קוסם אמיתי גם לי יש טריק.
כולם עסוקים בלהסתכל לי על הידיים ולצחוק וככה אף אחד לא שם לב לטריק.
הטריק הוא להיצמד עם הגב או הבטן לשולחן והם שומרים עלי שלא אפול.
אני פשוט מאוד גאון או שסתם יש לי הורים פתי

אני לא מבין את כל עניין הכושר
אבל אני כן מבין ציריוס
אני עושה כושר

בתאבון
דניאל

הגננת באה בטענה שאני לא בוכה….
היא לא ראתה אף פעם ילד שלא בוכה????
למה שאני אבכה… כולם מפנקים, אוהבים, מחבקים, משחקים,מצחיקים,מלקקים (טוב זה רק טופי), אז למה לבכות.
האמת היא שיש לי שני מקרים שאני בוכה…
כשאני לא רוצה לישון וכש…
אני רוצה לאכול ואת ולוקחים לי את האוכל

הטענה באה בעקבות זה שהייתי חולה ולא בכיתי.
…אז שתדעו כשאני חולה יש לי פנים מאוד ספציפיות

עם כאלה פנים אני צריך לבכות?

טוב אולי לא גן, פעוטון
ואולי לא הולך, זוחל (אבל על ארבע)
אבל כן ב1.9 התחלתי גן והיה נורא עצוב.
אני פתחתי את החלון וסגרתי והסתכלתי ואין מחיאות כפיים אני בודק מסביב והחוצפנית הזאת לא מסתכלת.
אצל אמא זה לא היה עובר היא לא היתה שותקת כאשר אני עושה דבר מופלא כמו לסגור ולפתוח חלון…
וזה עוד לא הכול אבא, אבא, אבא, איפה אתה אמא שמה אותי בגן לוקחת שמה ולוקחת ואבא לא נראה…
רק היום הוא הגיע. מזיע ועם תיק כבד שקשורים אליו נעליים כבדות. הוא אמר שהיה שבועיים במילואים, על מי הוא עובד…
מי שבמילואים לובש מדים… אז אבא פעם הבאה שאתה בא לאסוף אותי מהמילואים אני רוצה לראות מדים.
אז תאחלו לי בהצלחה בגן…
ותמסרו לגננת שדיק באלק ואני לא מאיים כשאני עושה משהו אני רוצה לראות חיוך ומחיאות כפיים אחרת זה לא שווה את המאמץ.

כבר יותר מחודש אף מילה…
שום רחש….
אני זוחל עומד מטפס עולה על המגלצה ומחליק עם הראש… אף מילה.
אני נוסע לתפוח הגדול ניו יורק חוצה את שננדוואה פארק בוורגיניה מצטלם עם במבי…. שום דבר.
מה אני צריך לעשות בשביל אבא כדי שהוא יכתוב בבלוג שלי…
אה אני יודע מה אני צריך לעשות…

תודה רבה
דניאל (הבן שלך)

לאחר יומים של חגיגות שונות: יום נישואים הורים (קיבלתי בובת יד), יום הולדת לטופי (קיבלתי מערבל בטון) אבל היום לשם שינוי זה יום ההולדת שלי.
זה התחיל אתמול בלילה שההורים היסו להפתיע אותי ולמלא לי את החדר בבלונים (אל תגלו להם אבל הצצתי)
זה המשיך על הבוקר בו התעוררתי “ולהפתעתי” מצאתי את כל החדר מלא בלונים.
גם ההורים לא הפסיקו לשיר לי את השיר המונוטוני “היום יום הולדת..”
אפילו טופי באה נתנה לי לק והלכה…
אני יודע שהם מארגנים משהו להערב … אני אתאמץ להישאר ער ולא לפספס את זה.

אני רוצה לסכם לכם איזה יום עצמאות אדיר היה לי.
יום רביעי אבא אמא וסבתא נאווה לקחו אותי לחנות לבדוק את האופניים שלי (לא לדאוג הכל תקין אצלם) אבא גם קנה לאמא אופניים וכסא בשבילי, מתחשב מצידו.
בערב נסענו רחוק למודיעין שם ראינו פיצוצים בשמיים ואיזו הופעה של להקת גזוז שמאוד הזכירה לי את הדיסק “כוורת לתינוקות” לא ברור לי מה הקשר.
אחרי ההופעה הלכתי לישון אבל משום מה כל מה שחלמתי היה על פרגיות.
למחרת בבוקר לקחו אותי לראות את המטס והמשט בחופי ישראל, ואבא אמר לי שאני אטוס רק באף 15 אי ואמא אמרה שקם. אמא ואבא היקרים לידיעתכם עד שאני אגיע לצבא יהיה שלום ואם לא אז רב הסיכוי שאני אטוס בחללית ולא מטוס מיושן כזה.
עם סיום המטס העבירו אותי מהאופניים הקטנים שלי לאופניים הגדולים של אבא שם ישבתי השתעממתי ונרדמתי. כנראה שאמא לא אהבה שנרדמתי כי היא הרימה הזיזה הניחה ועוד כל מיני פעולות עד שמצאתי את עצמי יושב באוטו בנוח ואז התעוררתי.
אלדד ותמר לקחו אותי לפיקניק עם מושון ואתי היה יופי של בשר ולא הפסיקו לכבד אותי. ואפילו אבא ואמא הגיעו עם האופניים.
כשהתחיל להתקרר הם שוב פעם שמו אותי על האופניים ונסענו לאורך פארק הירקון. בנסיעה הזו עמדתי בגבורה והסתכלתי על כל האנשים שביצבצו בין ענני המנגל. כשהגענו הביתה נשברתי ונרדמתי.
ביום שישי קמתי והלכתי עם אבא לחצי שעת הכושר שלו בקורס שחייה לפעוטות. לאחר מכן הלכנו לפגוש חברים ההורים פגשו את קרן ויניב ואני פגשתי את אלה.
אכלנו ארוחת צהריים ומשם נכנסנו לאוטו אין לי מושג איפה היינו אבל כשהתעוררתי מהקור העז כאשר יצאנו מבית חולים הדסה עין כרם אשר בירושלים הם לא הפסיקו להגיד את המילים חיים, עינת ואברי (אז מזל טוב אברי).
משם נסענו ליפו וביקרנו את סבתא רבא ויקה. לאחר מכן נסענו לבת-ים לחגוג יום הולדת לסבתא נאווה יחד עם סבתא וסבא רבא רבקה ודוני.
כשהגענו הביתה הלכתי מיד לטופי וסיפרתי לה הכל אבא העיר לי לא לעלות על המזרון של טופי אבל הייתי חייב לספר לה כמה אני התגעגעתי.
ביום שבת התלבטתי האם לנוח או לצאת לבלות אז החלטתי לנסוע לצפון גררתי את אבא ואת אמא עד לראש פינה והפעם לקחתי איתי את טופי. שם פגשנו את אביב
אפרת יותם ובאפי.הלכנו לבקר חברים ואחר כך למסעדה חזרנו בלילה ואז התמוטטתי על המיטה והלכתי לישון
היה יופי של חג עצמאות אבל בבקשה מכם פעם הבאה אם אפשר לקצר אותו או לפחות לתת קצת חופש אחרי כדי שיהיה אפשר לנוח ממנו.

כבר כמה חודשים אני אומר אבאבאבאבאבאבאבאבאבבאבאבאבאאבא ואין התייחסות.
היום בחדר מדרגות, אני על אמא מסתכל על אבא שרץ קדימה אני קורא לו אבא והוא סוף סוף מסתובב.
אז אבא כל הכבוד שגדלת קצת והבנת שאני מתכוון אליך.
הורים הם לפעמים קשי תפיסה.

היום חגגתי את הפורים הראשון שלי…
פייר לא הבנתי…
המון אנשים לבושים מצחיק מסתובבים ברחוב ובוהים בבמות שעליהם יש עוד אנשים שלבושים מצחיק.
“מבולבלים גם אני”
לא מספיק הטיול בחום עם אבא הם גם הלבישו אותי בתחפושת של פרת משה רבנו.
אני לא פרה לא קוראים לי משה ואני גם לא רב.
כל זה בלי להתייחס לעלבונות שקיבלתי מהדוד הנחמד שלי אלדד שציטט מווקיפדיה

חכה חכה ותהיה זקן קרח ובלי שיניים….
אוהב דניאל

ב-9 חודשים שאני משוטט לי על פני האדמה חופשי ונושם אוויר הייתי כבר בהמון אירועים מתוכם שתי חתונות של הדודים שלי אביב וגדי.
סבתא לא מבינה היא מחכה כל כך הרבה זמן שכולם יתחתנו והנה אני בא ויש כבר שתי חתונות וברית בקרוב.
אבל לא על זה רציתי לדבר.
רציתי לספר על כך ששוב פעם גנבתי את ההצגה
והנה ההוכחה:

דוד גדי הזה כמעט ושבר את הכוס בלי לשים לב שאני שם.
תיזהרו לכם סימנתי אתכם.
אז גדי ואסנת או כפי שכתוב במעריב גבי ואוסנת….
המון מזל טוב ממני עם הסוודר האדום

כולם מחכים ובודקים עם סרגל כמה זזתי בזמן שהם לא הסתכלו.
אולי זחלתי והם לא שמו לב.
אבל אני חכם יותר מכולם….
אני לא צרך לזחול בשביל להגיע ממקום למקום….
אני לא זוחל אני מתגלגל.

היום יום שישי התחיל כעוד יום שישי עמוס ארוחות הצחקות וחוסר שינה.
אך הפעם לארוחת צהרייים לא הניחו אותי על הרצפה ושיסו בי את באפי….
לא לא הם לקחו אותי והושיבו אותי בראש השולחן (כן גדי איפה שאני יושב זה ראש השולחן)
אז למרות שאני לא מתישב בכוחות עצמי ולמרות שאולי זה לא בריא, אני כבר בן 8 חודשים ורוצה לשבת איתכם.
אז סבא שלח לי את התמונה ואני אפרסם אותה.
ולאמא ואבא תיזהרו כי תמונה זו עלולה לעלות לכם בתביעה משפטית,
אבל רק שתדעו שגם אם זה יקרה מאוד נהניתי מארוחת הצהריים הזו.

מצאתי דרך לשעשע את ההורים.
אני מסתיר את הפנים והם מיד צועקים איפה דניאל…
ואז אני מציץ ואמא אומרת קוקו ואבא מוחה כפיים.
איזה זוג מתלהבים (וידאו בהמשך) ….
חוץ מזה רק רציתי להגיד לכם שאבא הדביק אותי…
אני חולה עם חום ושיעול….
ושוב הוכחתי את השתייכותי לשבט ההיילויילים
אני נאנח כל 10 שניות עד חצי דקה ומראה לכולם את חומרת המצב….
אבל אמא אל תדאגי קצת ציצי ואני מפסיק.

אבא קיבל 96 בתזה.
אמא קיבלה 96 בעבודת גמר.
אני קיבלתי 97 באחוזון שלי.
איזה כיף לנו.

כבר חודש עבר ואין חדש….
הוא לא כותב, לא מספר לא מחדש… כלום.
אני לעומת זאת משפר את התקשורת עם הסביבה מגיב, מספר ומחדש.
אז אבא תקשיב לי טוב… זה שיש לך עבודה חדשה זה לא תירוץ. שמעתי על התנאים שלך והאינפנטיליות שלהם
אז תקשיב ותקשיב לי טוב, הבלוג הזה חשוב לי כי אני לא איזכור את מה שקורה עכשיו.
אז תתאפס ותספר לכולם שאני מטייל גם בארץ וכבר ביקרתי במושב ליאון אצל חיים ועינת ובקיסריה אצל טל וסיגי.
דרך אגב אני כותב את זה מטל וסיגי תוך כדי שכיבה על הדשא בחצר.
אז אני אמשך להתחדש בכדי לתת לאבא חומר לכתוב ואני אדאג להזכיר לו לא לשכוח את הבלוג.
אוהב
דניאל

טוב אז נמשיך בתקציר….
הגעתי מקנדה, הרגעתי את הג’ט לג במשך שבוע ומיד שלפו אותי מהמיטה שני ההורים האכזרים חסרי הרגשות והכניסו ותי למטוס למשך 16 שעות עד לאיזה אי קטן עם הר געש בשם טנריף.
באי ראיתי דולפנים, לויתנים, כרישים, גורילות, נמרים, צבים, אריות ים, הר געש, כבישים מפותלים, עיירות מוזרות בניינים צבועים אך הכי חשוב…
מזרקה, ולא סתם מזרקה אלה מזרקה עם אורות ואם אתם נדהמים אז רק תוסיפו לזה שהיא משתנה על פי מוזיקה. לא יודע לגביכם אבל אותי זה הדהים.

אז הורים יקרים פעם הבאה תעדכנו אותי לפני שאתם שולפים אותי לטיול כזה.
אני מבטיח להסכים לבוא איתכם.
אני

טוב חזרתי…
אני מתחיל להתרגל לרגל הסילון שלי או לג’ט לג כמו שהקנדים קוראים לזה.
אבל אל תתרגלו כי אבא מתכנן לשנות לי את לוח הזמנים שוב פעם.
הפעם הוא רוצה קובה.
חמים נעים והרבה מוזיקה.
אמא משתפת פעולה ואני אדיש כי לי זה לא משנה העיקר שאמא איתי ואת הארוחות והיחס שלי אני מקבל.
אז אני מבקש שתזדרזו כי אני אוטוטו מתרגל בחזרה לשעון ישראל…

Hello everybody
How are you all?
I’m here in Canada having so much fun! Dad is the only reason I’m coming back home!
I meet so many nice poeple, I have so many new friends, I get lots of presents and today I even saw my first snow fall and it was amaizing. I have a beautiful snow suit so I dresed like a poolar bear… it’s comfortable and worm.
I can’t wait to show you some pictures!
well,
I got to go now, lots of people are waiting for me!
see you soon
all my love
Daniel

Dear Dad,
Hi, how are you?
I’m sorry I couldn’t write before, I was sooo jet lag, so as soon as I got home I went strait to bed.
I have Lot’s of fun, ever since I got on Bord I haven’t stop smiling!
People here treat mo so great, I get so much attention and so many gifts, it’s so fun that I can get use to coming here at least once a year.
Even mom doesn’t bather me! she doesn’t wash my bomb with every diaper and she even skipped a bath once when I fell asleep.
Most of the day I’m in the hospital with Ed, he was so happy to see me and he insisted that we would stay at his house… we couldn’t argue neither with him nor with his wife so we have our own room, I have a bed expecialy for me and we feel very good around the family.
The weather is a bit cold but I got used to it, mom covers me with lots of layers and I’m o.k with that, at the beginning I didn’t know why she wanted to cook me like this, but I guess she didn’t have much of a choice… (by the way, it is snowing outside now and it is beautiful).
How are you doing?
how it at home? how is Tofy? mom never stop talking about you!
that’s it for now,
I love you soooo much and I miss you a lot,
but as soon as you know it I’ll be home in your arms.
send my love to everybody
yours for ever
Daniel