דניאל היילוייל

אתמול אמרתי את המילה הראשונה….
עכשיו יגידו המלעיזים מה אני רק בן חודשיים (כמעט שלוש). אין סיכוי.
אז יש עדים (אמא, אבא דוד אלדד ותמר).
מקרה שהיה כך היה.
אני ראיתי להנאתי טלויזיה בזמן שהחבורה הנ”ל בלסה לה להנאתה. אמא כהרגלה הלכה להביא משהו שחסר והסתירה לי את הטלויזיה.
הסתרה של הטלויזיה הבנתי אצל המבוגרים היא עילה לרצח אך אני הסתפקתי בספק צווחה ספק מילה והוצאתי אימאאא מתפתל סטייל מאיה בוסקילה.
כל הנוכחים השתתקו ושאלו אחד את השני אם אמרתי מה שאמרתי.
.אז שתדעו שאמרתי ודיר באלק עוד מישהו מכם מסתיר לי את הטלויזיה כי אני סיימתי עם מילים פעם הבאה זה מעשים

לכל מי שקרא את הפוסט על היום הארוך בחיי אז היום התקיימה הנקמה.
היום על הבוקר קמתי התארגנתי והלכתי לסבתא אידה וסבא אריה שם היו גם דוד גדי עם אוסנת ואחותה דוד אביב ודודה אפרת, דוד אלדד ותמר וכולם הציגו את הרפרטואר שלהם שכלל קריאת עיתונים, עוף במלח, תפוחי אדמה, סלט פטריות אורז, פסטה אבטיח ואגוזים. לאחר מכן עוד קצת עיתוני טלויזיה ושינה.
לאחר הרפרטואר המפואר הזה עברתי למשפחת אלבווחר אתי, מושון ירדן וכרמל ושם בנוסף לכל הנ”ל הצטרפה סבתא רבא ויקה והם הציגו רפרטואר שכלל כנפי עוף, קבבונים, ג’חנון ועוד כל מיני דברים עם שמות מסובכים. לאחר מכן עברנו לסבתא נאווה שם היו דוד יוסי דודה רינת סבתא רבא רבקה וסבא רבא דוני ושם היה רפרטואר שכלל סאונה, עוף תפוחי אדמה פלפלים ממולאים מרק והרבה (חום) ואהבה…
אז לסיכום ופעם אחת ולתמיד ושכולם ידעו ואין על זה עוררין אבל הרפרטואר שלי מרתק וחדשני ושלכם משעמם וצפוי.
ועוד חומר למחשבה לגבי אוכל תסתכלו על עצמיכם לפני שאתם מדברים עלי

היום היה היום הארוך בחיי למרות שקמתי ב-12:00 ונרדמתי ב-22:00.
לזמנים אין שום נגיעה ביום כזה.
היום החל בפקיחת עיניים שיפשופם ופיקוס מבטי על הדמויות שצצו מולי.
מיד הבחנתי שהם לא הדמויות אליהם אני מתעורר בדרך כלל אבל בלי הרבה מאמץ זהיתי את סבתא נאווה והדוד יוסי.
אמרתי להם בוקר טוב ביצעתי את הרפרטואר הידוע שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
ככה בילינו מספר שעות ואז הופיע הבת דודה של אמא, גם אותה זיהיתי קוראים לה חן והיא הביאה חברה.
גם להם ביצעתי את הרפרטואר המוכר חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
רק יצאו כולם מהבית דפיקה בדלת אלדד הדוד המוכר לי ביותר (יש לי הרגשה שהוא הפך להיות בורג (מסטאר טרק) בזמן האחרון) טוב לא משנה הראיתי גם לו את הרפרטואר שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני) פה יש חידוש הראתי לו איך אני מתגלגל מהבטן לגב עשיתי מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד המבוגרים בסביבה.
אני רק מסיים את הרפרטואר צלצול בדלת סבתא אידה וסבא אריה. אני כבר מותש אבל מה סבא וסבתא לא נראה להם את הרפרטואר ו… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
עייף והרוג נכנסת תמר. אוווו תמר היא חייבת לראות מה אני עושה אולי תכתוב עלי פוסט ויאללה לעסק… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
זהו אני בטוח שזה נגמר הגיע זמן ארוחת הערב שלי…
אני רק מסיים אותה אמא מעלה אותי למעלה לאלדד אני מוצא את דודה של אבא אתי יחד עם מושון ירדן וכרמל… אותם לא ראיתי כבר שלושה שבועות ולכן צריך להראות להם את ההתפתחות המהירה שלי אז מייד פתחתי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
התשישות נראתה לכל עבר אבל מי אני שאשבר ותוך כדי נדנוד בכסא שלי נכנס עוד דוד הפעם אביב… אוי לא די כבר כמה דודים… אבל אל חשש אביב לא ישאר מקופח ואני מפשיל שרוולים ומציג בפעם האחרונה היום את הרפטואר המפורסם שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
ככה עייף וטוב לבב אני לאחר מקלחת קצרה אני פורש למיטה ונרדם.
אך אל תדאגו מחר יהיה לי רפרטואר חדש וכולכם מוזמנים
לילה טוב

ביום שנולדתי (לפני המון זמן) צצה בי המחשבה לפתוח בלוג…
בלוג זה לא חדש הדודים שלי וחברותיהם עושים זאת עוד שהייתי בשא”ש (בבטן של אמא שלי).
אני עליתי עם רעיון של בלוג לא מסחרי, לא שייך לאיזה עיתון ורוד כתום או מה שזה.
אני פינטזתי על אתר הנושא את שמי, קטן צנוע שאולי גוגל יתחשבו ויוסיפו אותו לרשימותיהם.
אכן כך היה לקחתי לאבא איזה כרטיס פלסטיק קניתי דומיין שרת והקמתי את הבלוג הצעיר בעולם.
הזמן עבר… עדת הקוראים גדלה, התחלתי לקבל תגובות ברחוב (אוקי לא ברחוב אלא בחוג המשפחה) וראו הפלא ופלא אני מוצא אתר מתחרה….
כנראה כל משפחת היילוייל יצאה כנגדי והקימה אתר www.heilweil.com וזה עוד לא הכל
אבא שלי דמו מדמי או אולי להפך, אני סה”כ בן חודשיים וחצי, מנהל את האתר.
אם זה לא מספיק אז גם הוא מקים לעצמו אתר erez.heilweil.com
אנחת רווחה לי אחת והיא שהוא לא שכח אותי וגם לי השאיר מקום והעביר אותי אליו ובקרוב יקום לי אתר נוסף, אהה סליחה אתר זהה והוא daniel.heilweil.com
בינתיים יש לי אימייל משלי והוא daniel@heilweil.com ואתם מוזמנים לכתוב

היום, האמת לפני שלוש דקות הרבצתי גלגול אמא השכיבה אותי על הבטן ואני עברתי לגב אבל היא לא ראתה את הגלגול אז היא סיפרה לאבא ולאור המבט המצפה של שניהם ביצעתי גלגול נוסף עם סלטה לאחור ( טוב בלי הסלטה, אבל תזכרו אני רק בן חודשיים וחצי).

אתמול לאחר שהתחלתי את שנת הלילה הרגועה שלי, שם חלמתי על פה הדב הכבש השישה עשר הנסיך הקטן ועוד, התעוררתי בבהלה.
הוצאתי צווחה כך שאבא רץ מהסלון כל כך מהר ואמא כבר היתה לידי.
האם אתם יכולים להעלות בדעתכם מה כל כך הפחיד אותי?

אני גאון, את זה כולם יודעים
אף אחד לא זוכר שאני בן חודשיים כולם בטוחים יותר
זה בגלל שאני כזה חיינני חיוני וחייכני.
אבל אבא שלי מסתכל כל הזמן ומחכה שאני אעשה משהו חדש
אבא- אני לא קוסם בקרקס שמופיע עם טריק חדש כל דקה ולהרביץ גלגול זה לא משהו, פשוט תן לי קצת זמן אני אצליח
(בנתיים אני כבר מרים מאוד יפה את הראש, סקרן מאוד ומגיב לכל גירוי, מביט, מקשיב ואפילו מתהפך לצד! (אני או טו טו מתהפך לגמרי- רק נתקעת לי היד!
שכחת שאני גם קורא ספרים!
אבא, אני אתחיל לזחול עוד מעט ותצטרך לרדוף אחרי ולהרים את כל הצעצועים שלך כדי לפנות מקום לשלי (אל תדאג- מה ששלי שלך אבל גם מה ששלך שלי- אז תזהו) זהו בנתיים, אני הולך להקשיב לכבש השישה עשר ולהרדם…
לילה טוב.

היום פגשתי את עופרי
עופרי בת שבועיים
היא הבת של שלומי וחן
אומנם את עופרי פגשתי רק בוידאו (הבנתי שגם ככה מבוגרים מכירים) אבל זה עוד מעט ישתנה.
עופרי עושה קצת בלאגן להורים ולרופאים וכרגע היא בפגייה
אבל עוד מעט היא תצא ולי תהיה חברה.
בינתיים אני מוסר לעופרי לשלומי ולחן לילה טוב
ואל תדאגו יש לי סבלנות
דניאל