טוב אולי לא גן, פעוטון
ואולי לא הולך, זוחל (אבל על ארבע)
אבל כן ב1.9 התחלתי גן והיה נורא עצוב.
אני פתחתי את החלון וסגרתי והסתכלתי ואין מחיאות כפיים אני בודק מסביב והחוצפנית הזאת לא מסתכלת.
אצל אמא זה לא היה עובר היא לא היתה שותקת כאשר אני עושה דבר מופלא כמו לסגור ולפתוח חלון…
וזה עוד לא הכול אבא, אבא, אבא, איפה אתה אמא שמה אותי בגן לוקחת שמה ולוקחת ואבא לא נראה…
רק היום הוא הגיע. מזיע ועם תיק כבד שקשורים אליו נעליים כבדות. הוא אמר שהיה שבועיים במילואים, על מי הוא עובד…
מי שבמילואים לובש מדים… אז אבא פעם הבאה שאתה בא לאסוף אותי מהמילואים אני רוצה לראות מדים.
אז תאחלו לי בהצלחה בגן…
ותמסרו לגננת שדיק באלק ואני לא מאיים כשאני עושה משהו אני רוצה לראות חיוך ומחיאות כפיים אחרת זה לא שווה את המאמץ.