דניאל היילוייל

אז מה היה לי מאז הפוסט האחרון….
נסענו לאילת ראינו הופעות מחול אנאפזה וברטולינה. אנאפזה מדהים (אפילו סבתא עלתה לבמה) ובברטולינה נרדמתי.
שחיתי עם אבא בבריכה ועשיתי כיף חיים.
אמא אמרה שזה היה קצר מדי אבל בשבילי שלושה ימים זה המון זמן…
אבא התחיל עבודה חדשה ולכן הזניח לי את הבלוג אבל עכשיו הוא מנסה לתקן את זה…. הוא גם היה במילואים שבוע וחזר עם ריחות לא הכי נעימים אבל לי זה לא הפריע (אני מודה התגעגעתי קצת).
ועכשיו אחרי שהחיים חזרו למסלולם אמא מארגנת לה ולי בגדים עבים ומוזרים והם אומרים כל הזמן מילה חדשה “קנדה” מעניין מה הם מתכוונים ולמה אבא לא מתארגן גם הוא על הבגדים העבים…
טוב אולי אני יבין את זה בהמשך היום…

אני סוף שבוע זה באילת.
לקחתי את ההורים.

לפני שבוע לקחו אותי לים והטביעו אותי, זאת אומרת שקיבלתי גל בפנים, זאת אומרת איוושת גלים התנפצה לי על הבטן והשפריצה לי על הפנים.
טוב זה לא הסיפור המעניין וגם לא הבכי שלא ליווה את הארוע.\הארוע העלה חיוך ואף צחוק לאחר שליקקת את השפתיים וטעמתי את המלח…
אני רוצה לציין שלמעט גרייפווטר נגד גזים וויטמין A ו D זה פעם ראשונה שאני טועם מים ואל אחת כמה וכמה עם מלח שני טעמים באחד.
אז מעכשיו לידיעתכם בכל אמבטיה אני דורש שתשפריצו עלי מם ואני מבטיח לצחוק וללקק שפתיים.
אז עד הטעם הבא להתראות

רק לידע אתכם
אני בן שליש
וגם בן 4 חודשים
וגם בן 17.8 שבועות
וגם בן 125 יום
אז אם זה לא סיבה לחגוג אז מהי.
ואמא מוספה תזכורת בנוגע ל7800 גרם הקטנטנים שלי.
ועוד קצת מתמטיקה
אני בן שליש ההורים בני שלושים מה שעושה אותם גדולים ממני פי 100.

אני יודע שיום כיפור עבר אבל גם ככה אני לא טוב בתאריכים וגם לא היה שום דבר שונה חוץ מהטיול לילה באמצע הכביש.
אז ככה לאחר שלושת החודשים שלי על פני האדמה אני רוצה לבקש סליחה מ….
אמא: על הנזקים הגופניים שיצרתי.
אבא: על העייפות של אמא
סבתא וסבא הילוייל: על הנזק לחדר השינה, לסלון, לשטיח, לפרקט ולעוד כמה דברים שתגלו בעתיד
סבתא נאוה: על הנזק למיטה ולעוד כמה דברים שתגלי בעתיד
סבא יגאל: סליחה שלקחתי לך את החדר על הגג ועשתי אותו שלי
גדי ואסנת: סליחה על ההקפצות על כל שטות שקוראת לי בעין
אביב ואפרת: סליחה על היחס הלא אהוד שבאפי מקבלת בגללי
תמר ואלדד: על הגיחות וההשתלטות על הגג שלך
יוסי: סליחה על הבלאגן שיוצא ממני, זה טבעי
רינת: סליחה על הפרצופים שיוצאים ליוסי כאשר מתחיל הבלאגן
באפי: סליחה על כל הדחיפות והצעקות שאת מקבלת בגללי
ואחרונה חביבה והכי חשובה הכלבה שלי טופי…
טופי: סליחה שהורדתי אותך ברשימת החשיבות אבל אל תדאגי בשניה שאני אתחיל ללכת את נכסת לטופ ברשימת החשיבות שלי.
אוהב את כולכם
דניאל

דרך אגב זה לא נראה מוזר שאני עוד לא מדבר זוחל זז וכבר אני חייב כל כך הרבה סליחות?

הסל קל זה הבילוי חג שלי שם אני מנסה קצת להמשיך את תנומות היום שלי וברגע שאני מצליח זה גם הרגע שאבא מחליט לעצור את האוטו לצאת ולקחת את הסל קל תוך כדי נענוע שמעיר אותי מהתנומה. לזכותם יאמר שהם מדברים בשקט ולוקחים את הסל קל כי אני ישן והם לא רוצים להעיר.
אבל לאחר שלושה חודשים עם הסל קל יש לי שני מסקנות בלת ניתנות לערעור.
1: סל קל הוא לא קל
2: אי אפשר לישון בסל כשהוא בתנועה
אז עזבו התלחשויות ובלאגנים קחו אותי בידיים כבר 6 קילו פחות ואני כבר ימצא לעצמי את התנוחה המיטבית להירדם.
שנה טובה דניאל

טוב זה לא רע כמו שזה נשמע, אבל הם יצאו מהדלת והשאירו אותי לבד, טוב לא לבד עם תמר ואלדד.
עצם החוצפה הזאתי שלהם לצאת מהדלת ולהשאיר אותי מהצד השני זה חוצפה שלא ברא השטן.
אני פתאום מרגיש איך טופי מרגישה כשלא לוקחים אותה.
אבל אני לא יודע אם זה יפה או לא אבל איפשהו הרגשתי אנחת רווחה בזכות העובדה הפשוטה שגם את טופי הם השאירו מאחור…

אתמול אמרתי את המילה הראשונה….
עכשיו יגידו המלעיזים מה אני רק בן חודשיים (כמעט שלוש). אין סיכוי.
אז יש עדים (אמא, אבא דוד אלדד ותמר).
מקרה שהיה כך היה.
אני ראיתי להנאתי טלויזיה בזמן שהחבורה הנ”ל בלסה לה להנאתה. אמא כהרגלה הלכה להביא משהו שחסר והסתירה לי את הטלויזיה.
הסתרה של הטלויזיה הבנתי אצל המבוגרים היא עילה לרצח אך אני הסתפקתי בספק צווחה ספק מילה והוצאתי אימאאא מתפתל סטייל מאיה בוסקילה.
כל הנוכחים השתתקו ושאלו אחד את השני אם אמרתי מה שאמרתי.
.אז שתדעו שאמרתי ודיר באלק עוד מישהו מכם מסתיר לי את הטלויזיה כי אני סיימתי עם מילים פעם הבאה זה מעשים

לכל מי שקרא את הפוסט על היום הארוך בחיי אז היום התקיימה הנקמה.
היום על הבוקר קמתי התארגנתי והלכתי לסבתא אידה וסבא אריה שם היו גם דוד גדי עם אוסנת ואחותה דוד אביב ודודה אפרת, דוד אלדד ותמר וכולם הציגו את הרפרטואר שלהם שכלל קריאת עיתונים, עוף במלח, תפוחי אדמה, סלט פטריות אורז, פסטה אבטיח ואגוזים. לאחר מכן עוד קצת עיתוני טלויזיה ושינה.
לאחר הרפרטואר המפואר הזה עברתי למשפחת אלבווחר אתי, מושון ירדן וכרמל ושם בנוסף לכל הנ”ל הצטרפה סבתא רבא ויקה והם הציגו רפרטואר שכלל כנפי עוף, קבבונים, ג’חנון ועוד כל מיני דברים עם שמות מסובכים. לאחר מכן עברנו לסבתא נאווה שם היו דוד יוסי דודה רינת סבתא רבא רבקה וסבא רבא דוני ושם היה רפרטואר שכלל סאונה, עוף תפוחי אדמה פלפלים ממולאים מרק והרבה (חום) ואהבה…
אז לסיכום ופעם אחת ולתמיד ושכולם ידעו ואין על זה עוררין אבל הרפרטואר שלי מרתק וחדשני ושלכם משעמם וצפוי.
ועוד חומר למחשבה לגבי אוכל תסתכלו על עצמיכם לפני שאתם מדברים עלי

היום היה היום הארוך בחיי למרות שקמתי ב-12:00 ונרדמתי ב-22:00.
לזמנים אין שום נגיעה ביום כזה.
היום החל בפקיחת עיניים שיפשופם ופיקוס מבטי על הדמויות שצצו מולי.
מיד הבחנתי שהם לא הדמויות אליהם אני מתעורר בדרך כלל אבל בלי הרבה מאמץ זהיתי את סבתא נאווה והדוד יוסי.
אמרתי להם בוקר טוב ביצעתי את הרפרטואר הידוע שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
ככה בילינו מספר שעות ואז הופיע הבת דודה של אמא, גם אותה זיהיתי קוראים לה חן והיא הביאה חברה.
גם להם ביצעתי את הרפרטואר המוכר חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
רק יצאו כולם מהבית דפיקה בדלת אלדד הדוד המוכר לי ביותר (יש לי הרגשה שהוא הפך להיות בורג (מסטאר טרק) בזמן האחרון) טוב לא משנה הראיתי גם לו את הרפרטואר שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני) פה יש חידוש הראתי לו איך אני מתגלגל מהבטן לגב עשיתי מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד המבוגרים בסביבה.
אני רק מסיים את הרפרטואר צלצול בדלת סבתא אידה וסבא אריה. אני כבר מותש אבל מה סבא וסבתא לא נראה להם את הרפרטואר ו… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
עייף והרוג נכנסת תמר. אוווו תמר היא חייבת לראות מה אני עושה אולי תכתוב עלי פוסט ויאללה לעסק… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
זהו אני בטוח שזה נגמר הגיע זמן ארוחת הערב שלי…
אני רק מסיים אותה אמא מעלה אותי למעלה לאלדד אני מוצא את דודה של אבא אתי יחד עם מושון ירדן וכרמל… אותם לא ראיתי כבר שלושה שבועות ולכן צריך להראות להם את ההתפתחות המהירה שלי אז מייד פתחתי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
התשישות נראתה לכל עבר אבל מי אני שאשבר ותוך כדי נדנוד בכסא שלי נכנס עוד דוד הפעם אביב… אוי לא די כבר כמה דודים… אבל אל חשש אביב לא ישאר מקופח ואני מפשיל שרוולים ומציג בפעם האחרונה היום את הרפטואר המפורסם שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
ככה עייף וטוב לבב אני לאחר מקלחת קצרה אני פורש למיטה ונרדם.
אך אל תדאגו מחר יהיה לי רפרטואר חדש וכולכם מוזמנים
לילה טוב

ביום שנולדתי (לפני המון זמן) צצה בי המחשבה לפתוח בלוג…
בלוג זה לא חדש הדודים שלי וחברותיהם עושים זאת עוד שהייתי בשא”ש (בבטן של אמא שלי).
אני עליתי עם רעיון של בלוג לא מסחרי, לא שייך לאיזה עיתון ורוד כתום או מה שזה.
אני פינטזתי על אתר הנושא את שמי, קטן צנוע שאולי גוגל יתחשבו ויוסיפו אותו לרשימותיהם.
אכן כך היה לקחתי לאבא איזה כרטיס פלסטיק קניתי דומיין שרת והקמתי את הבלוג הצעיר בעולם.
הזמן עבר… עדת הקוראים גדלה, התחלתי לקבל תגובות ברחוב (אוקי לא ברחוב אלא בחוג המשפחה) וראו הפלא ופלא אני מוצא אתר מתחרה….
כנראה כל משפחת היילוייל יצאה כנגדי והקימה אתר www.heilweil.com וזה עוד לא הכל
אבא שלי דמו מדמי או אולי להפך, אני סה”כ בן חודשיים וחצי, מנהל את האתר.
אם זה לא מספיק אז גם הוא מקים לעצמו אתר erez.heilweil.com
אנחת רווחה לי אחת והיא שהוא לא שכח אותי וגם לי השאיר מקום והעביר אותי אליו ובקרוב יקום לי אתר נוסף, אהה סליחה אתר זהה והוא daniel.heilweil.com
בינתיים יש לי אימייל משלי והוא daniel@heilweil.com ואתם מוזמנים לכתוב

היום, האמת לפני שלוש דקות הרבצתי גלגול אמא השכיבה אותי על הבטן ואני עברתי לגב אבל היא לא ראתה את הגלגול אז היא סיפרה לאבא ולאור המבט המצפה של שניהם ביצעתי גלגול נוסף עם סלטה לאחור ( טוב בלי הסלטה, אבל תזכרו אני רק בן חודשיים וחצי).

אתמול לאחר שהתחלתי את שנת הלילה הרגועה שלי, שם חלמתי על פה הדב הכבש השישה עשר הנסיך הקטן ועוד, התעוררתי בבהלה.
הוצאתי צווחה כך שאבא רץ מהסלון כל כך מהר ואמא כבר היתה לידי.
האם אתם יכולים להעלות בדעתכם מה כל כך הפחיד אותי?

אני גאון, את זה כולם יודעים
אף אחד לא זוכר שאני בן חודשיים כולם בטוחים יותר
זה בגלל שאני כזה חיינני חיוני וחייכני.
אבל אבא שלי מסתכל כל הזמן ומחכה שאני אעשה משהו חדש
אבא- אני לא קוסם בקרקס שמופיע עם טריק חדש כל דקה ולהרביץ גלגול זה לא משהו, פשוט תן לי קצת זמן אני אצליח
(בנתיים אני כבר מרים מאוד יפה את הראש, סקרן מאוד ומגיב לכל גירוי, מביט, מקשיב ואפילו מתהפך לצד! (אני או טו טו מתהפך לגמרי- רק נתקעת לי היד!
שכחת שאני גם קורא ספרים!
אבא, אני אתחיל לזחול עוד מעט ותצטרך לרדוף אחרי ולהרים את כל הצעצועים שלך כדי לפנות מקום לשלי (אל תדאג- מה ששלי שלך אבל גם מה ששלך שלי- אז תזהו) זהו בנתיים, אני הולך להקשיב לכבש השישה עשר ולהרדם…
לילה טוב.

היום פגשתי את עופרי
עופרי בת שבועיים
היא הבת של שלומי וחן
אומנם את עופרי פגשתי רק בוידאו (הבנתי שגם ככה מבוגרים מכירים) אבל זה עוד מעט ישתנה.
עופרי עושה קצת בלאגן להורים ולרופאים וכרגע היא בפגייה
אבל עוד מעט היא תצא ולי תהיה חברה.
בינתיים אני מוסר לעופרי לשלומי ולחן לילה טוב
ואל תדאגו יש לי סבלנות
דניאל

אמא האכילה אותי מוקדם ונסעה למסיבת רווקות. אהה, סליחה יום כיף עם הבנות.
מצידי אין בעיה כי יום בלי אמא זה יום חופשה.
זה יום שבו אני קם ב-11 אוכל.
חוזר לישון.
מתעורר.
בודק שכל הבובות מסודרות סביבי.
ושוב פעם עוצם עיניים עד הארוחה הבאה.
אמא אל תעלבי ואתם אל תבהלו זה לא שאני ישנוני ואפטי
אני פשוט מאוד היילוייל.

כמה טוב שבאתי הביתה
כמה טוב לראות אותכם שוב
ספרו מה נשמע, ספרו
ספרו איך היה
ולמה לא שלחתם גלויה?

כמה טוב שבאתי הביתה
קצת רזה, אך מה זה חשוב
עשיתי חיים, עשיתי דברים
ראיתי קצת צבעים אחרים.

אך כמה שטוב אני כאן
כמה שטוב אני כבר כאן
כמה שזה טוב, טוב.

כמה טוב שבאתי הביתה
בית זה אומר כבר הכל
היה לי חם, היה
היה לי קר
אני עכשיו יותר מאושר
כבר יותר מאושר.

אז כמה טוב שבאתי הביתה
כאילו שיצאתי, יצאתי רק אתמול
הכל פה נשאר אותו הדבר
אני עכשיו יותר מבוגר
כן, יותר מבוגר.

אך כמה שטוב…

כמה טוב שבאתי הביתה
באמת, חשבתם עלי
כמה טוב שבאתי
שבאתי הביתה
כמה טוב שבאתם אלי
כן, שבאתם אלי.

חוררו אותי שלושה ימים ברצף.
פינצרו לי כל וריד, עורק או כל כלי דם כל שהוא.
דחפו לי מחט לראש (דבר שגרם ללא מעט דמעות מרמורים וכאב לב לא קטן אצל הורי ושאר צוות בית החולים).
אמא צחקה עלי ואמרה שזה נראה כמו אנטנה או חד קרן.
אבא ניער אותי במטרה להרדים ורק העיר אותי יותר.
למרות כל זאת אני בשיא קטנותי בגיל סה”כ 8 שבועות הורדתי את החום מ38.2 ל-36.9, הפסקתי לפלוט בקשת, עברתי מארוחות קטנות לארוחות מלאות, אני מחייך חיוני וחיינני אבל עדיין זה לא מרצה אותם.
לא הם רוצים גם שאני אפסיק לאבד נוזלים דרך הצואה.
ואני שואל שאלה פשוטה ביותר.
אני עם עירוי 4 ימים ברציפות שלא מפסיק להכניס נוזלים אני יונק אך ורק חלב מאמא…..
מאיפה לכל ה%$@$@$% הם רוצים שאני אייצר מוצק.
I am just a baby, not a miracle man.

, היום החלטתי שאני חולה. הכי טוב חולה למה? כי כל הזמן מחזיקים אותי ביד ומסתכלים עלי.
קצת שלשלתי קצת הקאתי וקצת העלתי את החום הכי טוב חום . כי אז אתה עובר דירה לבית חדש..
אז הגעתי למיון ילדים, הכי טוב מיון ילדים. עושים חברים חדשים. במיון דקרו חפרו וסחטו ממני דם שתן ונוזל מעמוד השידרה. הכי טוב עמוד שידרה. גם לאמא שיחקו שם בלידה, אחח נוסטלגיה.
לאחר מכן הועברתי לחדר עם עוד אנשים אז שלשלת שוב. הכי טוב לשלשל,העבירו אותי לחדר לבד.
הכי טוב לבד ככה ההורים יוכלו לראות סרטים במחשב ואני אוכל לישון לי בשקט.
על החתום
דניאל הכי טוב היילוייל.

כמו שכבר רשמתי אני ואבא בתחרות…
כל פעם שאני מרים את הראש הוא עושה שתי שכיבות שמיכה (צמיחה איך שתקראו לזה) לא משנה העיקר שהוא במצב שתיים.
אז היום תקעתי את המסמר האחרון בארון והנה התוצאה של משהו כמו רבע שעה ששיחקתי עם אמא והרמתי את הכתפיים והראש
Beat This, Dad.