דניאל היילוייל

אז כמו שהבנתם אני אח גדול.
אחד התפקידים החשובים הוא לקרוא סיפור לאחות הקטנה.
אז קסם בבקשה…..

כולם יודעים שלקחת את העוגה ולהביא אותה לפה זה בזבוז קלוריות.
לכן למה לא לבצע את הטכניקה שלי.
והכי חשוב לא לשכוח את הניגוב בסוף

טוב מאחר ועבר הרבה זמן אז אני אסכם לכם מה עבר עלי מאז המסיבה של סבתא.
1. הוסיפו אותי לתוך התמונה של המסיבה של סבתא. איך? אביב ופוטושופ. אהה הבנתי…
2. נולדה לי אחות. איך? משהו אם דבורים וחסידות. אהה הבנתי…
3. לא חיבבתי. איך? התעלמתי בהפגנתיות. אההה הבנתי….
4. היה לי יום הולדת שנתיים. איך? היה ממש כיף. אהה הבנתי…
5. חיבבתי. איך? ליטפתי וסיפרתי לאבא שהיא נחמדה. אהה הבנתי…
6. נוספה לי דודה. איך? אלדד התחתן ותמר הפכה לדודה. אהה הבנתי…
7. התחלתי לקפוץ. איך? אני עומד על האצבעות. אהה הבנתי…
8. קסם החליטה לפתוח בלוג משל עצמה. למה? היא מקנאה. אהה הבנתי….
9. התחלתי לשאול שאלות ולחכות להסברים ואם אני מקבל תשובה מספקת אני מיד אומר

אהה הבנתי.

טוב אני לא בן שישים אבל סבתא שלי כן
בסוף השבוע האחרון חגגנו בוילה בקיסריה.
היה מטורף! היו המון אנשים, היה המון רעש והכי חשוב היו המון צעצועים
אז סבתא הגדולה שלום
אוהב אותך המון
היתה יופי של מסיבה .
תראו אם אתם מוצאים אותי בתמונה

סבתא אידה חברים ומשפחה

אז שוב פעם אוהב אותך סבתא
והמון מזל טוב

חבל לי שלא תזכור את סבא
אבל הנה עוד זיכרון קטן
כשחזרנו מקנדה לאחר טיול בו נפגשנו עם סבתא וסבא, הוא השאיר הודעה במשיבון…
המשפט תמסרו ד”ש למלך הוא מיועד אך ורק לך…
ההודעה של סבא

אז שתדע בשבילנו אתה תמיד תהיה המלך
אוהב אבא

היום כשאבא ואמא באו לקחת אותי מהגן, תפסה אותם הגננת לשיחה.
אבא כבר היה בטוח שהנה מגיע עוד הערה על כך שאני לא בוכה ויותר מידי רציני…
אבל למרבית הפלא המחמאה היתה שכל היום אני מצחיק את הצוות, כאילו אני איזה קומיקאי.
אבא הסתכל עלי ואני מיד הבנתי את התרגולת ושמתי חפץ בפה ונתתי את החיוך שרק אני יודע (כן אלדד אתה לא מצליח לחקות אותי).
והוא ואמא צחקו גם כן, איזה כיף זה להצחיק אותם.

אבא כמובן לא צילם לכן יש לי רק את האפשרות להראות את החיוך המפורסם שלי מהטיול עם כל המשפחה באיטליה.

אני מחייך באיטליה

בגלל שהם באו מוקדם כמעט שכחו לתת לי את העוגייה של סוף היום אבל מיד הגננת הבינה את הטעות ואבא שלחם על העוגיות האלו באסיפת הורים הביא לי את העוגיה ומיד ביצעתי שוב את החיוך שלי עם העוגיה…

אני וסבא

הסבא שכל כך אהבתי, נסע ללונדן ולא חזר…
הסבא שכל כך אהבתי… אומרים שהוא נפטר…
אני לא כל כך מבין מה זה אומר
אני רק מרגיש שהוא אפילו לא בדרך,
הוא כנראה לא חוזר
ואני פה מנסה להיזכר
רק לפני שבוע נסענו לטיול ארוך
הוא היחיד שהציל אותי מהברוך!
ההורים קשרו אותי לכיסא 12 שעות בערך
ואז סבא בא ודרש עצירה בשבילי- באמצע הדרך
והוא לקח אותי לראות עצים בשלכת
טיפס איתי על הרים וקנה לי צעצועים
אני יודע שהוא אהב אותי הכי בעולם…
(בעצם אותי וגם את יותם)
ואני עדיין מחכה שיחזור
וגם אם הוא לא…
אני מבטיח לזכור
את הסבא המדהים שלי
שעשה כל כך הרבה בשבילי!
סבא,
אני אוהב אותך
ומבטיח לשמור בשבילך על סבתא

דודה שלי כרמל ציירה ציור לסבא אבל אני חושב שגם הוא צריך להיות פה.

אני וסבא כפי שכרמל ציירה

הגננת באה בטענה שאני לא בוכה….
היא לא ראתה אף פעם ילד שלא בוכה????
למה שאני אבכה… כולם מפנקים, אוהבים, מחבקים, משחקים,מצחיקים,מלקקים (טוב זה רק טופי), אז למה לבכות.
האמת היא שיש לי שני מקרים שאני בוכה…
כשאני לא רוצה לישון וכש…
אני רוצה לאכול ואת ולוקחים לי את האוכל

הטענה באה בעקבות זה שהייתי חולה ולא בכיתי.
…אז שתדעו כשאני חולה יש לי פנים מאוד ספציפיות

עם כאלה פנים אני צריך לבכות?

חזרתי השבוע מאיטליה
היינו:
אני זה שאומר אבאבאבאבאבא
אמא זו ששרה אבא בא סבא בא….
אבא זה שאומר תביא לי את משה ומשה צודק
סבא זה שאומר לא מפה, סע משם…
סבתא שאמרה אני אשאר עם דניאל באוטו אתם תלכו… (למזלי זה לא עזר לה ותמיד לקחו אותי)
דוד אלדד שביקש שיכינו לו להנחתה (לא הבנתי)
דודה תמר שסיפרה על המזוודה האדומה שבינתיים השחירה.
דוד גדי שניהל שיחות ארוכות עם משה
דודה אוסנת שבדקה באדיקות האם משה צודק
ודוד משה שאותו פעם ראשונה פגשתי שלא הפסיק לומר “מחשב מסלול מחדש”

אני לא יודע מה זה בדיוק אבל יש לי בנדוד.
הוא קטן ממני בכ-9 וחצי חודשים והוא נולד לפי כ-4שעות.
אני לא יודע איך קוראים לך ואני לא יודע מה התוכניות שלך לגבי.

התוכניות שלי לגביך הם כדלקמן: אני הגדול אני החזק ואני זה שמלמד אותך.
אני מוכן לחלוק איתך את סבא וסבתא אבל כמובן שהעדיפות שלהם היא אלי.
צעצועים: מה שלא של באפי וטופי שלי ורק אם אני מחליט שהצעצוע לקטנים אז זה עובר אליך.
ואני רק רוצה להוסיף פרט קטן אני עוד לא ראיתי אותך ועוד לא יודע מה זה בנדוד אבל יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות נפלאה.
דניאל
ובשבילך דניאל הבנדוד הגדול והחזק.

כבר חודש עבר ואין חדש….
הוא לא כותב, לא מספר לא מחדש… כלום.
אני לעומת זאת משפר את התקשורת עם הסביבה מגיב, מספר ומחדש.
אז אבא תקשיב לי טוב… זה שיש לך עבודה חדשה זה לא תירוץ. שמעתי על התנאים שלך והאינפנטיליות שלהם
אז תקשיב ותקשיב לי טוב, הבלוג הזה חשוב לי כי אני לא איזכור את מה שקורה עכשיו.
אז תתאפס ותספר לכולם שאני מטייל גם בארץ וכבר ביקרתי במושב ליאון אצל חיים ועינת ובקיסריה אצל טל וסיגי.
דרך אגב אני כותב את זה מטל וסיגי תוך כדי שכיבה על הדשא בחצר.
אז אני אמשך להתחדש בכדי לתת לאבא חומר לכתוב ואני אדאג להזכיר לו לא לשכוח את הבלוג.
אוהב
דניאל

התחלתי לפטפט.
אתמול במשך שעתיים שוחחתי עם אבא ואמא. סיפרתי להם כל מה שחלמתי בלילה ועל התוכנית שראיתי בטלוויזיה.
אבל מוזר נראה שהם לא מבינים כי הם עונים לי בכל מיני מלמולים לא ברורים.
חבל

לכל מי שקרא את הפוסט על היום הארוך בחיי אז היום התקיימה הנקמה.
היום על הבוקר קמתי התארגנתי והלכתי לסבתא אידה וסבא אריה שם היו גם דוד גדי עם אוסנת ואחותה דוד אביב ודודה אפרת, דוד אלדד ותמר וכולם הציגו את הרפרטואר שלהם שכלל קריאת עיתונים, עוף במלח, תפוחי אדמה, סלט פטריות אורז, פסטה אבטיח ואגוזים. לאחר מכן עוד קצת עיתוני טלויזיה ושינה.
לאחר הרפרטואר המפואר הזה עברתי למשפחת אלבווחר אתי, מושון ירדן וכרמל ושם בנוסף לכל הנ”ל הצטרפה סבתא רבא ויקה והם הציגו רפרטואר שכלל כנפי עוף, קבבונים, ג’חנון ועוד כל מיני דברים עם שמות מסובכים. לאחר מכן עברנו לסבתא נאווה שם היו דוד יוסי דודה רינת סבתא רבא רבקה וסבא רבא דוני ושם היה רפרטואר שכלל סאונה, עוף תפוחי אדמה פלפלים ממולאים מרק והרבה (חום) ואהבה…
אז לסיכום ופעם אחת ולתמיד ושכולם ידעו ואין על זה עוררין אבל הרפרטואר שלי מרתק וחדשני ושלכם משעמם וצפוי.
ועוד חומר למחשבה לגבי אוכל תסתכלו על עצמיכם לפני שאתם מדברים עלי

היום היה היום הארוך בחיי למרות שקמתי ב-12:00 ונרדמתי ב-22:00.
לזמנים אין שום נגיעה ביום כזה.
היום החל בפקיחת עיניים שיפשופם ופיקוס מבטי על הדמויות שצצו מולי.
מיד הבחנתי שהם לא הדמויות אליהם אני מתעורר בדרך כלל אבל בלי הרבה מאמץ זהיתי את סבתא נאווה והדוד יוסי.
אמרתי להם בוקר טוב ביצעתי את הרפרטואר הידוע שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
ככה בילינו מספר שעות ואז הופיע הבת דודה של אמא, גם אותה זיהיתי קוראים לה חן והיא הביאה חברה.
גם להם ביצעתי את הרפרטואר המוכר חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
רק יצאו כולם מהבית דפיקה בדלת אלדד הדוד המוכר לי ביותר (יש לי הרגשה שהוא הפך להיות בורג (מסטאר טרק) בזמן האחרון) טוב לא משנה הראיתי גם לו את הרפרטואר שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני) פה יש חידוש הראתי לו איך אני מתגלגל מהבטן לגב עשיתי מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד המבוגרים בסביבה.
אני רק מסיים את הרפרטואר צלצול בדלת סבתא אידה וסבא אריה. אני כבר מותש אבל מה סבא וסבתא לא נראה להם את הרפרטואר ו… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
עייף והרוג נכנסת תמר. אוווו תמר היא חייבת לראות מה אני עושה אולי תכתוב עלי פוסט ויאללה לעסק… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
זהו אני בטוח שזה נגמר הגיע זמן ארוחת הערב שלי…
אני רק מסיים אותה אמא מעלה אותי למעלה לאלדד אני מוצא את דודה של אבא אתי יחד עם מושון ירדן וכרמל… אותם לא ראיתי כבר שלושה שבועות ולכן צריך להראות להם את ההתפתחות המהירה שלי אז מייד פתחתי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
התשישות נראתה לכל עבר אבל מי אני שאשבר ותוך כדי נדנוד בכסא שלי נכנס עוד דוד הפעם אביב… אוי לא די כבר כמה דודים… אבל אל חשש אביב לא ישאר מקופח ואני מפשיל שרוולים ומציג בפעם האחרונה היום את הרפטואר המפורסם שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
ככה עייף וטוב לבב אני לאחר מקלחת קצרה אני פורש למיטה ונרדם.
אך אל תדאגו מחר יהיה לי רפרטואר חדש וכולכם מוזמנים
לילה טוב

ביום שנולדתי (לפני המון זמן) צצה בי המחשבה לפתוח בלוג…
בלוג זה לא חדש הדודים שלי וחברותיהם עושים זאת עוד שהייתי בשא”ש (בבטן של אמא שלי).
אני עליתי עם רעיון של בלוג לא מסחרי, לא שייך לאיזה עיתון ורוד כתום או מה שזה.
אני פינטזתי על אתר הנושא את שמי, קטן צנוע שאולי גוגל יתחשבו ויוסיפו אותו לרשימותיהם.
אכן כך היה לקחתי לאבא איזה כרטיס פלסטיק קניתי דומיין שרת והקמתי את הבלוג הצעיר בעולם.
הזמן עבר… עדת הקוראים גדלה, התחלתי לקבל תגובות ברחוב (אוקי לא ברחוב אלא בחוג המשפחה) וראו הפלא ופלא אני מוצא אתר מתחרה….
כנראה כל משפחת היילוייל יצאה כנגדי והקימה אתר www.heilweil.com וזה עוד לא הכל
אבא שלי דמו מדמי או אולי להפך, אני סה”כ בן חודשיים וחצי, מנהל את האתר.
אם זה לא מספיק אז גם הוא מקים לעצמו אתר erez.heilweil.com
אנחת רווחה לי אחת והיא שהוא לא שכח אותי וגם לי השאיר מקום והעביר אותי אליו ובקרוב יקום לי אתר נוסף, אהה סליחה אתר זהה והוא daniel.heilweil.com
בינתיים יש לי אימייל משלי והוא daniel@heilweil.com ואתם מוזמנים לכתוב

חוררו אותי שלושה ימים ברצף.
פינצרו לי כל וריד, עורק או כל כלי דם כל שהוא.
דחפו לי מחט לראש (דבר שגרם ללא מעט דמעות מרמורים וכאב לב לא קטן אצל הורי ושאר צוות בית החולים).
אמא צחקה עלי ואמרה שזה נראה כמו אנטנה או חד קרן.
אבא ניער אותי במטרה להרדים ורק העיר אותי יותר.
למרות כל זאת אני בשיא קטנותי בגיל סה”כ 8 שבועות הורדתי את החום מ38.2 ל-36.9, הפסקתי לפלוט בקשת, עברתי מארוחות קטנות לארוחות מלאות, אני מחייך חיוני וחיינני אבל עדיין זה לא מרצה אותם.
לא הם רוצים גם שאני אפסיק לאבד נוזלים דרך הצואה.
ואני שואל שאלה פשוטה ביותר.
אני עם עירוי 4 ימים ברציפות שלא מפסיק להכניס נוזלים אני יונק אך ורק חלב מאמא…..
מאיפה לכל ה%$@$@$% הם רוצים שאני אייצר מוצק.
I am just a baby, not a miracle man.

ביום שנולדתי ובשבועיים שאחר כך עברתי סיבוב על ידיהם של כל מכרי וקרובי.
אפילו הכמעט דודה שמעולם לא החזיקה תינוק לא יכלה לוותר על התענוג תפסה אותי בידיה(מפחד שאפול) וכעת היא ממעטת לעזוב.
רק אחד לא הסכים ועמד בתוקף על זכותו וזה הדוד גדי.
הדוד גדי או הידוע בכינויו הרופא של הקפה אשר לא הסכים בשום פנים ואופן להחזיק אותי.
ברוב תחמנותי ניצלתי את נקודת החולשה היחידה של גדי, האחריות המקצועית.
שום חיוכים צחקוקים לא עזרו הדבר היחד שפעל לטובתי הינה דלקת עיניים חריפה אשר אילצה את גדי לרדת אל העם ולהחזיק את האחיין החדש שלו.
להלן התוצאה