Saturday, July 14 , 2007


אמא לא מוותרת ומניחה אותי על הבטן.
אני מנסה ואף מצליח להרים את עצמי כמעט עד הסוף.
ממש שכיבות צמיחה.
אך בשביל לעשות את זה מעניין אני מוכן להתערב עם אבא שעל כל שכיבת צמיחה אחת שלי הוא חייב לעשות שתיים.

זה הבלוג של ההיילוייל הכי צעיר בארץ ואולי בעולם

ביום שנולדתי ובשבועיים שאחר כך עברתי סיבוב על ידיהם של כל מכרי וקרובי.
אפילו הכמעט דודה שמעולם לא החזיקה תינוק לא יכלה לוותר על התענוג תפסה אותי בידיה(מפחד שאפול) וכעת היא ממעטת לעזוב.
רק אחד לא הסכים ועמד בתוקף על זכותו וזה הדוד גדי.
הדוד גדי או הידוע בכינויו הרופא של הקפה אשר לא הסכים בשום פנים ואופן להחזיק אותי.
ברוב תחמנותי ניצלתי את נקודת החולשה היחידה של גדי, האחריות המקצועית.
שום חיוכים צחקוקים לא עזרו הדבר היחד שפעל לטובתי הינה דלקת עיניים חריפה אשר אילצה את גדי לרדת אל העם ולהחזיק את האחיין החדש שלו.
להלן התוצאהאני וגדי