דניאל היילוייל

היום חגגתי את הפורים הראשון שלי…
פייר לא הבנתי…
המון אנשים לבושים מצחיק מסתובבים ברחוב ובוהים בבמות שעליהם יש עוד אנשים שלבושים מצחיק.
“מבולבלים גם אני”
לא מספיק הטיול בחום עם אבא הם גם הלבישו אותי בתחפושת של פרת משה רבנו.
אני לא פרה לא קוראים לי משה ואני גם לא רב.
כל זה בלי להתייחס לעלבונות שקיבלתי מהדוד הנחמד שלי אלדד שציטט מווקיפדיה

חכה חכה ותהיה זקן קרח ובלי שיניים….
אוהב דניאל

אני לא יודע מה זה בדיוק אבל יש לי בנדוד.
הוא קטן ממני בכ-9 וחצי חודשים והוא נולד לפי כ-4שעות.
אני לא יודע איך קוראים לך ואני לא יודע מה התוכניות שלך לגבי.

התוכניות שלי לגביך הם כדלקמן: אני הגדול אני החזק ואני זה שמלמד אותך.
אני מוכן לחלוק איתך את סבא וסבתא אבל כמובן שהעדיפות שלהם היא אלי.
צעצועים: מה שלא של באפי וטופי שלי ורק אם אני מחליט שהצעצוע לקטנים אז זה עובר אליך.
ואני רק רוצה להוסיף פרט קטן אני עוד לא ראיתי אותך ועוד לא יודע מה זה בנדוד אבל יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות נפלאה.
דניאל
ובשבילך דניאל הבנדוד הגדול והחזק.

ב-9 חודשים שאני משוטט לי על פני האדמה חופשי ונושם אוויר הייתי כבר בהמון אירועים מתוכם שתי חתונות של הדודים שלי אביב וגדי.
סבתא לא מבינה היא מחכה כל כך הרבה זמן שכולם יתחתנו והנה אני בא ויש כבר שתי חתונות וברית בקרוב.
אבל לא על זה רציתי לדבר.
רציתי לספר על כך ששוב פעם גנבתי את ההצגה
והנה ההוכחה:

דוד גדי הזה כמעט ושבר את הכוס בלי לשים לב שאני שם.
תיזהרו לכם סימנתי אתכם.
אז גדי ואסנת או כפי שכתוב במעריב גבי ואוסנת….
המון מזל טוב ממני עם הסוודר האדום

כולם מחכים ובודקים עם סרגל כמה זזתי בזמן שהם לא הסתכלו.
אולי זחלתי והם לא שמו לב.
אבל אני חכם יותר מכולם….
אני לא צרך לזחול בשביל להגיע ממקום למקום….
אני לא זוחל אני מתגלגל.

היום יום שישי התחיל כעוד יום שישי עמוס ארוחות הצחקות וחוסר שינה.
אך הפעם לארוחת צהרייים לא הניחו אותי על הרצפה ושיסו בי את באפי….
לא לא הם לקחו אותי והושיבו אותי בראש השולחן (כן גדי איפה שאני יושב זה ראש השולחן)
אז למרות שאני לא מתישב בכוחות עצמי ולמרות שאולי זה לא בריא, אני כבר בן 8 חודשים ורוצה לשבת איתכם.
אז סבא שלח לי את התמונה ואני אפרסם אותה.
ולאמא ואבא תיזהרו כי תמונה זו עלולה לעלות לכם בתביעה משפטית,
אבל רק שתדעו שגם אם זה יקרה מאוד נהניתי מארוחת הצהריים הזו.

מצאתי דרך לשעשע את ההורים.
אני מסתיר את הפנים והם מיד צועקים איפה דניאל…
ואז אני מציץ ואמא אומרת קוקו ואבא מוחה כפיים.
איזה זוג מתלהבים (וידאו בהמשך) ….
חוץ מזה רק רציתי להגיד לכם שאבא הדביק אותי…
אני חולה עם חום ושיעול….
ושוב הוכחתי את השתייכותי לשבט ההיילויילים
אני נאנח כל 10 שניות עד חצי דקה ומראה לכולם את חומרת המצב….
אבל אמא אל תדאגי קצת ציצי ואני מפסיק.

אבא קיבל 96 בתזה.
אמא קיבלה 96 בעבודת גמר.
אני קיבלתי 97 באחוזון שלי.
איזה כיף לנו.

כבר חודש עבר ואין חדש….
הוא לא כותב, לא מספר לא מחדש… כלום.
אני לעומת זאת משפר את התקשורת עם הסביבה מגיב, מספר ומחדש.
אז אבא תקשיב לי טוב… זה שיש לך עבודה חדשה זה לא תירוץ. שמעתי על התנאים שלך והאינפנטיליות שלהם
אז תקשיב ותקשיב לי טוב, הבלוג הזה חשוב לי כי אני לא איזכור את מה שקורה עכשיו.
אז תתאפס ותספר לכולם שאני מטייל גם בארץ וכבר ביקרתי במושב ליאון אצל חיים ועינת ובקיסריה אצל טל וסיגי.
דרך אגב אני כותב את זה מטל וסיגי תוך כדי שכיבה על הדשא בחצר.
אז אני אמשך להתחדש בכדי לתת לאבא חומר לכתוב ואני אדאג להזכיר לו לא לשכוח את הבלוג.
אוהב
דניאל

טוב אז נמשיך בתקציר….
הגעתי מקנדה, הרגעתי את הג’ט לג במשך שבוע ומיד שלפו אותי מהמיטה שני ההורים האכזרים חסרי הרגשות והכניסו ותי למטוס למשך 16 שעות עד לאיזה אי קטן עם הר געש בשם טנריף.
באי ראיתי דולפנים, לויתנים, כרישים, גורילות, נמרים, צבים, אריות ים, הר געש, כבישים מפותלים, עיירות מוזרות בניינים צבועים אך הכי חשוב…
מזרקה, ולא סתם מזרקה אלה מזרקה עם אורות ואם אתם נדהמים אז רק תוסיפו לזה שהיא משתנה על פי מוזיקה. לא יודע לגביכם אבל אותי זה הדהים.

אז הורים יקרים פעם הבאה תעדכנו אותי לפני שאתם שולפים אותי לטיול כזה.
אני מבטיח להסכים לבוא איתכם.
אני

טוב חזרתי…
אני מתחיל להתרגל לרגל הסילון שלי או לג’ט לג כמו שהקנדים קוראים לזה.
אבל אל תתרגלו כי אבא מתכנן לשנות לי את לוח הזמנים שוב פעם.
הפעם הוא רוצה קובה.
חמים נעים והרבה מוזיקה.
אמא משתפת פעולה ואני אדיש כי לי זה לא משנה העיקר שאמא איתי ואת הארוחות והיחס שלי אני מקבל.
אז אני מבקש שתזדרזו כי אני אוטוטו מתרגל בחזרה לשעון ישראל…

Hello everybody
How are you all?
I’m here in Canada having so much fun! Dad is the only reason I’m coming back home!
I meet so many nice poeple, I have so many new friends, I get lots of presents and today I even saw my first snow fall and it was amaizing. I have a beautiful snow suit so I dresed like a poolar bear… it’s comfortable and worm.
I can’t wait to show you some pictures!
well,
I got to go now, lots of people are waiting for me!
see you soon
all my love
Daniel

Dear Dad,
Hi, how are you?
I’m sorry I couldn’t write before, I was sooo jet lag, so as soon as I got home I went strait to bed.
I have Lot’s of fun, ever since I got on Bord I haven’t stop smiling!
People here treat mo so great, I get so much attention and so many gifts, it’s so fun that I can get use to coming here at least once a year.
Even mom doesn’t bather me! she doesn’t wash my bomb with every diaper and she even skipped a bath once when I fell asleep.
Most of the day I’m in the hospital with Ed, he was so happy to see me and he insisted that we would stay at his house… we couldn’t argue neither with him nor with his wife so we have our own room, I have a bed expecialy for me and we feel very good around the family.
The weather is a bit cold but I got used to it, mom covers me with lots of layers and I’m o.k with that, at the beginning I didn’t know why she wanted to cook me like this, but I guess she didn’t have much of a choice… (by the way, it is snowing outside now and it is beautiful).
How are you doing?
how it at home? how is Tofy? mom never stop talking about you!
that’s it for now,
I love you soooo much and I miss you a lot,
but as soon as you know it I’ll be home in your arms.
send my love to everybody
yours for ever
Daniel

אז מה היה לי מאז הפוסט האחרון….
נסענו לאילת ראינו הופעות מחול אנאפזה וברטולינה. אנאפזה מדהים (אפילו סבתא עלתה לבמה) ובברטולינה נרדמתי.
שחיתי עם אבא בבריכה ועשיתי כיף חיים.
אמא אמרה שזה היה קצר מדי אבל בשבילי שלושה ימים זה המון זמן…
אבא התחיל עבודה חדשה ולכן הזניח לי את הבלוג אבל עכשיו הוא מנסה לתקן את זה…. הוא גם היה במילואים שבוע וחזר עם ריחות לא הכי נעימים אבל לי זה לא הפריע (אני מודה התגעגעתי קצת).
ועכשיו אחרי שהחיים חזרו למסלולם אמא מארגנת לה ולי בגדים עבים ומוזרים והם אומרים כל הזמן מילה חדשה “קנדה” מעניין מה הם מתכוונים ולמה אבא לא מתארגן גם הוא על הבגדים העבים…
טוב אולי אני יבין את זה בהמשך היום…

אני סוף שבוע זה באילת.
לקחתי את ההורים.

לפני שבוע לקחו אותי לים והטביעו אותי, זאת אומרת שקיבלתי גל בפנים, זאת אומרת איוושת גלים התנפצה לי על הבטן והשפריצה לי על הפנים.
טוב זה לא הסיפור המעניין וגם לא הבכי שלא ליווה את הארוע.\הארוע העלה חיוך ואף צחוק לאחר שליקקת את השפתיים וטעמתי את המלח…
אני רוצה לציין שלמעט גרייפווטר נגד גזים וויטמין A ו D זה פעם ראשונה שאני טועם מים ואל אחת כמה וכמה עם מלח שני טעמים באחד.
אז מעכשיו לידיעתכם בכל אמבטיה אני דורש שתשפריצו עלי מם ואני מבטיח לצחוק וללקק שפתיים.
אז עד הטעם הבא להתראות

רק לידע אתכם
אני בן שליש
וגם בן 4 חודשים
וגם בן 17.8 שבועות
וגם בן 125 יום
אז אם זה לא סיבה לחגוג אז מהי.
ואמא מוספה תזכורת בנוגע ל7800 גרם הקטנטנים שלי.
ועוד קצת מתמטיקה
אני בן שליש ההורים בני שלושים מה שעושה אותם גדולים ממני פי 100.

אני יודע שיום כיפור עבר אבל גם ככה אני לא טוב בתאריכים וגם לא היה שום דבר שונה חוץ מהטיול לילה באמצע הכביש.
אז ככה לאחר שלושת החודשים שלי על פני האדמה אני רוצה לבקש סליחה מ….
אמא: על הנזקים הגופניים שיצרתי.
אבא: על העייפות של אמא
סבתא וסבא הילוייל: על הנזק לחדר השינה, לסלון, לשטיח, לפרקט ולעוד כמה דברים שתגלו בעתיד
סבתא נאוה: על הנזק למיטה ולעוד כמה דברים שתגלי בעתיד
סבא יגאל: סליחה שלקחתי לך את החדר על הגג ועשתי אותו שלי
גדי ואסנת: סליחה על ההקפצות על כל שטות שקוראת לי בעין
אביב ואפרת: סליחה על היחס הלא אהוד שבאפי מקבלת בגללי
תמר ואלדד: על הגיחות וההשתלטות על הגג שלך
יוסי: סליחה על הבלאגן שיוצא ממני, זה טבעי
רינת: סליחה על הפרצופים שיוצאים ליוסי כאשר מתחיל הבלאגן
באפי: סליחה על כל הדחיפות והצעקות שאת מקבלת בגללי
ואחרונה חביבה והכי חשובה הכלבה שלי טופי…
טופי: סליחה שהורדתי אותך ברשימת החשיבות אבל אל תדאגי בשניה שאני אתחיל ללכת את נכסת לטופ ברשימת החשיבות שלי.
אוהב את כולכם
דניאל

דרך אגב זה לא נראה מוזר שאני עוד לא מדבר זוחל זז וכבר אני חייב כל כך הרבה סליחות?

הסל קל זה הבילוי חג שלי שם אני מנסה קצת להמשיך את תנומות היום שלי וברגע שאני מצליח זה גם הרגע שאבא מחליט לעצור את האוטו לצאת ולקחת את הסל קל תוך כדי נענוע שמעיר אותי מהתנומה. לזכותם יאמר שהם מדברים בשקט ולוקחים את הסל קל כי אני ישן והם לא רוצים להעיר.
אבל לאחר שלושה חודשים עם הסל קל יש לי שני מסקנות בלת ניתנות לערעור.
1: סל קל הוא לא קל
2: אי אפשר לישון בסל כשהוא בתנועה
אז עזבו התלחשויות ובלאגנים קחו אותי בידיים כבר 6 קילו פחות ואני כבר ימצא לעצמי את התנוחה המיטבית להירדם.
שנה טובה דניאל

טוב זה לא רע כמו שזה נשמע, אבל הם יצאו מהדלת והשאירו אותי לבד, טוב לא לבד עם תמר ואלדד.
עצם החוצפה הזאתי שלהם לצאת מהדלת ולהשאיר אותי מהצד השני זה חוצפה שלא ברא השטן.
אני פתאום מרגיש איך טופי מרגישה כשלא לוקחים אותה.
אבל אני לא יודע אם זה יפה או לא אבל איפשהו הרגשתי אנחת רווחה בזכות העובדה הפשוטה שגם את טופי הם השאירו מאחור…

התחלתי לפטפט.
אתמול במשך שעתיים שוחחתי עם אבא ואמא. סיפרתי להם כל מה שחלמתי בלילה ועל התוכנית שראיתי בטלוויזיה.
אבל מוזר נראה שהם לא מבינים כי הם עונים לי בכל מיני מלמולים לא ברורים.
חבל