דניאל היילוייל

אתמול אמרתי את המילה הראשונה….
עכשיו יגידו המלעיזים מה אני רק בן חודשיים (כמעט שלוש). אין סיכוי.
אז יש עדים (אמא, אבא דוד אלדד ותמר).
מקרה שהיה כך היה.
אני ראיתי להנאתי טלויזיה בזמן שהחבורה הנ”ל בלסה לה להנאתה. אמא כהרגלה הלכה להביא משהו שחסר והסתירה לי את הטלויזיה.
הסתרה של הטלויזיה הבנתי אצל המבוגרים היא עילה לרצח אך אני הסתפקתי בספק צווחה ספק מילה והוצאתי אימאאא מתפתל סטייל מאיה בוסקילה.
כל הנוכחים השתתקו ושאלו אחד את השני אם אמרתי מה שאמרתי.
.אז שתדעו שאמרתי ודיר באלק עוד מישהו מכם מסתיר לי את הטלויזיה כי אני סיימתי עם מילים פעם הבאה זה מעשים

לכל מי שקרא את הפוסט על היום הארוך בחיי אז היום התקיימה הנקמה.
היום על הבוקר קמתי התארגנתי והלכתי לסבתא אידה וסבא אריה שם היו גם דוד גדי עם אוסנת ואחותה דוד אביב ודודה אפרת, דוד אלדד ותמר וכולם הציגו את הרפרטואר שלהם שכלל קריאת עיתונים, עוף במלח, תפוחי אדמה, סלט פטריות אורז, פסטה אבטיח ואגוזים. לאחר מכן עוד קצת עיתוני טלויזיה ושינה.
לאחר הרפרטואר המפואר הזה עברתי למשפחת אלבווחר אתי, מושון ירדן וכרמל ושם בנוסף לכל הנ”ל הצטרפה סבתא רבא ויקה והם הציגו רפרטואר שכלל כנפי עוף, קבבונים, ג’חנון ועוד כל מיני דברים עם שמות מסובכים. לאחר מכן עברנו לסבתא נאווה שם היו דוד יוסי דודה רינת סבתא רבא רבקה וסבא רבא דוני ושם היה רפרטואר שכלל סאונה, עוף תפוחי אדמה פלפלים ממולאים מרק והרבה (חום) ואהבה…
אז לסיכום ופעם אחת ולתמיד ושכולם ידעו ואין על זה עוררין אבל הרפרטואר שלי מרתק וחדשני ושלכם משעמם וצפוי.
ועוד חומר למחשבה לגבי אוכל תסתכלו על עצמיכם לפני שאתם מדברים עלי

היום היה היום הארוך בחיי למרות שקמתי ב-12:00 ונרדמתי ב-22:00.
לזמנים אין שום נגיעה ביום כזה.
היום החל בפקיחת עיניים שיפשופם ופיקוס מבטי על הדמויות שצצו מולי.
מיד הבחנתי שהם לא הדמויות אליהם אני מתעורר בדרך כלל אבל בלי הרבה מאמץ זהיתי את סבתא נאווה והדוד יוסי.
אמרתי להם בוקר טוב ביצעתי את הרפרטואר הידוע שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
ככה בילינו מספר שעות ואז הופיע הבת דודה של אמא, גם אותה זיהיתי קוראים לה חן והיא הביאה חברה.
גם להם ביצעתי את הרפרטואר המוכר חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
רק יצאו כולם מהבית דפיקה בדלת אלדד הדוד המוכר לי ביותר (יש לי הרגשה שהוא הפך להיות בורג (מסטאר טרק) בזמן האחרון) טוב לא משנה הראיתי גם לו את הרפרטואר שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני) פה יש חידוש הראתי לו איך אני מתגלגל מהבטן לגב עשיתי מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד המבוגרים בסביבה.
אני רק מסיים את הרפרטואר צלצול בדלת סבתא אידה וסבא אריה. אני כבר מותש אבל מה סבא וסבתא לא נראה להם את הרפרטואר ו… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
עייף והרוג נכנסת תמר. אוווו תמר היא חייבת לראות מה אני עושה אולי תכתוב עלי פוסט ויאללה לעסק… חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
זהו אני בטוח שזה נגמר הגיע זמן ארוחת הערב שלי…
אני רק מסיים אותה אמא מעלה אותי למעלה לאלדד אני מוצא את דודה של אבא אתי יחד עם מושון ירדן וכרמל… אותם לא ראיתי כבר שלושה שבועות ולכן צריך להראות להם את ההתפתחות המהירה שלי אז מייד פתחתי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים של אחד מהם.
התשישות נראתה לכל עבר אבל מי אני שאשבר ותוך כדי נדנוד בכסא שלי נכנס עוד דוד הפעם אביב… אוי לא די כבר כמה דודים… אבל אל חשש אביב לא ישאר מקופח ואני מפשיל שרוולים ומציג בפעם האחרונה היום את הרפטואר המפורסם שלי חיוך, שכיבה על הגב, מבט לטלויזיה, מעבר לבטן (על ידם, לא באופן עצמוני), מבט נעלב, בכי והופה לה קפיצה אל הידיים.
ככה עייף וטוב לבב אני לאחר מקלחת קצרה אני פורש למיטה ונרדם.
אך אל תדאגו מחר יהיה לי רפרטואר חדש וכולכם מוזמנים
לילה טוב

ביום שנולדתי (לפני המון זמן) צצה בי המחשבה לפתוח בלוג…
בלוג זה לא חדש הדודים שלי וחברותיהם עושים זאת עוד שהייתי בשא”ש (בבטן של אמא שלי).
אני עליתי עם רעיון של בלוג לא מסחרי, לא שייך לאיזה עיתון ורוד כתום או מה שזה.
אני פינטזתי על אתר הנושא את שמי, קטן צנוע שאולי גוגל יתחשבו ויוסיפו אותו לרשימותיהם.
אכן כך היה לקחתי לאבא איזה כרטיס פלסטיק קניתי דומיין שרת והקמתי את הבלוג הצעיר בעולם.
הזמן עבר… עדת הקוראים גדלה, התחלתי לקבל תגובות ברחוב (אוקי לא ברחוב אלא בחוג המשפחה) וראו הפלא ופלא אני מוצא אתר מתחרה….
כנראה כל משפחת היילוייל יצאה כנגדי והקימה אתר www.heilweil.com וזה עוד לא הכל
אבא שלי דמו מדמי או אולי להפך, אני סה”כ בן חודשיים וחצי, מנהל את האתר.
אם זה לא מספיק אז גם הוא מקים לעצמו אתר erez.heilweil.com
אנחת רווחה לי אחת והיא שהוא לא שכח אותי וגם לי השאיר מקום והעביר אותי אליו ובקרוב יקום לי אתר נוסף, אהה סליחה אתר זהה והוא daniel.heilweil.com
בינתיים יש לי אימייל משלי והוא daniel@heilweil.com ואתם מוזמנים לכתוב

היום, האמת לפני שלוש דקות הרבצתי גלגול אמא השכיבה אותי על הבטן ואני עברתי לגב אבל היא לא ראתה את הגלגול אז היא סיפרה לאבא ולאור המבט המצפה של שניהם ביצעתי גלגול נוסף עם סלטה לאחור ( טוב בלי הסלטה, אבל תזכרו אני רק בן חודשיים וחצי).

אתמול לאחר שהתחלתי את שנת הלילה הרגועה שלי, שם חלמתי על פה הדב הכבש השישה עשר הנסיך הקטן ועוד, התעוררתי בבהלה.
הוצאתי צווחה כך שאבא רץ מהסלון כל כך מהר ואמא כבר היתה לידי.
האם אתם יכולים להעלות בדעתכם מה כל כך הפחיד אותי?

אני גאון, את זה כולם יודעים
אף אחד לא זוכר שאני בן חודשיים כולם בטוחים יותר
זה בגלל שאני כזה חיינני חיוני וחייכני.
אבל אבא שלי מסתכל כל הזמן ומחכה שאני אעשה משהו חדש
אבא- אני לא קוסם בקרקס שמופיע עם טריק חדש כל דקה ולהרביץ גלגול זה לא משהו, פשוט תן לי קצת זמן אני אצליח
(בנתיים אני כבר מרים מאוד יפה את הראש, סקרן מאוד ומגיב לכל גירוי, מביט, מקשיב ואפילו מתהפך לצד! (אני או טו טו מתהפך לגמרי- רק נתקעת לי היד!
שכחת שאני גם קורא ספרים!
אבא, אני אתחיל לזחול עוד מעט ותצטרך לרדוף אחרי ולהרים את כל הצעצועים שלך כדי לפנות מקום לשלי (אל תדאג- מה ששלי שלך אבל גם מה ששלך שלי- אז תזהו) זהו בנתיים, אני הולך להקשיב לכבש השישה עשר ולהרדם…
לילה טוב.

היום פגשתי את עופרי
עופרי בת שבועיים
היא הבת של שלומי וחן
אומנם את עופרי פגשתי רק בוידאו (הבנתי שגם ככה מבוגרים מכירים) אבל זה עוד מעט ישתנה.
עופרי עושה קצת בלאגן להורים ולרופאים וכרגע היא בפגייה
אבל עוד מעט היא תצא ולי תהיה חברה.
בינתיים אני מוסר לעופרי לשלומי ולחן לילה טוב
ואל תדאגו יש לי סבלנות
דניאל

אמא האכילה אותי מוקדם ונסעה למסיבת רווקות. אהה, סליחה יום כיף עם הבנות.
מצידי אין בעיה כי יום בלי אמא זה יום חופשה.
זה יום שבו אני קם ב-11 אוכל.
חוזר לישון.
מתעורר.
בודק שכל הבובות מסודרות סביבי.
ושוב פעם עוצם עיניים עד הארוחה הבאה.
אמא אל תעלבי ואתם אל תבהלו זה לא שאני ישנוני ואפטי
אני פשוט מאוד היילוייל.

כמה טוב שבאתי הביתה
כמה טוב לראות אותכם שוב
ספרו מה נשמע, ספרו
ספרו איך היה
ולמה לא שלחתם גלויה?

כמה טוב שבאתי הביתה
קצת רזה, אך מה זה חשוב
עשיתי חיים, עשיתי דברים
ראיתי קצת צבעים אחרים.

אך כמה שטוב אני כאן
כמה שטוב אני כבר כאן
כמה שזה טוב, טוב.

כמה טוב שבאתי הביתה
בית זה אומר כבר הכל
היה לי חם, היה
היה לי קר
אני עכשיו יותר מאושר
כבר יותר מאושר.

אז כמה טוב שבאתי הביתה
כאילו שיצאתי, יצאתי רק אתמול
הכל פה נשאר אותו הדבר
אני עכשיו יותר מבוגר
כן, יותר מבוגר.

אך כמה שטוב…

כמה טוב שבאתי הביתה
באמת, חשבתם עלי
כמה טוב שבאתי
שבאתי הביתה
כמה טוב שבאתם אלי
כן, שבאתם אלי.

חוררו אותי שלושה ימים ברצף.
פינצרו לי כל וריד, עורק או כל כלי דם כל שהוא.
דחפו לי מחט לראש (דבר שגרם ללא מעט דמעות מרמורים וכאב לב לא קטן אצל הורי ושאר צוות בית החולים).
אמא צחקה עלי ואמרה שזה נראה כמו אנטנה או חד קרן.
אבא ניער אותי במטרה להרדים ורק העיר אותי יותר.
למרות כל זאת אני בשיא קטנותי בגיל סה”כ 8 שבועות הורדתי את החום מ38.2 ל-36.9, הפסקתי לפלוט בקשת, עברתי מארוחות קטנות לארוחות מלאות, אני מחייך חיוני וחיינני אבל עדיין זה לא מרצה אותם.
לא הם רוצים גם שאני אפסיק לאבד נוזלים דרך הצואה.
ואני שואל שאלה פשוטה ביותר.
אני עם עירוי 4 ימים ברציפות שלא מפסיק להכניס נוזלים אני יונק אך ורק חלב מאמא…..
מאיפה לכל ה%$@$@$% הם רוצים שאני אייצר מוצק.
I am just a baby, not a miracle man.

, היום החלטתי שאני חולה. הכי טוב חולה למה? כי כל הזמן מחזיקים אותי ביד ומסתכלים עלי.
קצת שלשלתי קצת הקאתי וקצת העלתי את החום הכי טוב חום . כי אז אתה עובר דירה לבית חדש..
אז הגעתי למיון ילדים, הכי טוב מיון ילדים. עושים חברים חדשים. במיון דקרו חפרו וסחטו ממני דם שתן ונוזל מעמוד השידרה. הכי טוב עמוד שידרה. גם לאמא שיחקו שם בלידה, אחח נוסטלגיה.
לאחר מכן הועברתי לחדר עם עוד אנשים אז שלשלת שוב. הכי טוב לשלשל,העבירו אותי לחדר לבד.
הכי טוב לבד ככה ההורים יוכלו לראות סרטים במחשב ואני אוכל לישון לי בשקט.
על החתום
דניאל הכי טוב היילוייל.

כמו שכבר רשמתי אני ואבא בתחרות…
כל פעם שאני מרים את הראש הוא עושה שתי שכיבות שמיכה (צמיחה איך שתקראו לזה) לא משנה העיקר שהוא במצב שתיים.
אז היום תקעתי את המסמר האחרון בארון והנה התוצאה של משהו כמו רבע שעה ששיחקתי עם אמא והרמתי את הכתפיים והראש
Beat This, Dad.

אתמול הייתי שוב באוניברסיטה…
הפעם באוניברסיטת חיפה והפעם עם אבא!
(מהרגע שנוצרתי אני מבלה עם אמא באוניברסיטה אז כך שזה לא ממש חדש לי- והאמת התחיל לשעמם בזמן האחרון)
אבל אתמול זה היה ממש ממש כייף… לא באתי להקשיב לעוד הרצאה משעממת- אלא לקבל תואר! טוב, לא שלי- של אבא… ולא סתם תואר- אלא תואר שני- ולא סתם תואר שני- תואר שני כמצטיין דיקאן!
החגיגה היתה שלו, אבל הרגשתי שהיא גם שלי, הפריחו בלונים בשבילי, הביאו כיבוד בשבילי, נאמו בשבילי ושרו בשבילי
כי כולם אומרים שכל מה שההורים עושים בשבילי- ואבא- סיים תואר כמצטיין דיקאן- כדי שבשבילי הוא ישאר בבית ובשבילי
הוא יעשה דוקטורט

אמא המציאה איזה מושג על מנת שאני לא יפרד ממנה כל היום נקרא יום צמיחה.
אבא אפילו וידא באינטרנט ומצא שהדבר קיים. יום צמיחה יום אכילה שבו אני לא עוזב את הציץ חוץ מלקחת אויר ולתקוע גרפס (אני תינוק וזה נחשב עדיין נימוסי).
ראיתי מהפינה שאבא מקנא ורוצה גם איזה יום כזה בשבילו.
אז למען שלום בית לקחתי יוזמה ותרמתי את ה-15.7.07 ליום שכולו (כ-15 שעות לא ברצף) מוקדש לאבא וזהו יום השינה.

רק רציתי לחבק ואתה פרצת בבכי קורע לב – האם הכאבתי לך?? מקווה שתסלח לי אוהבת סבתא אידה

אמא לא מוותרת ומניחה אותי על הבטן.
אני מנסה ואף מצליח להרים את עצמי כמעט עד הסוף.
ממש שכיבות צמיחה.
אך בשביל לעשות את זה מעניין אני מוכן להתערב עם אבא שעל כל שכיבת צמיחה אחת שלי הוא חייב לעשות שתיים.

זה הבלוג של ההיילוייל הכי צעיר בארץ ואולי בעולם

ביום שנולדתי ובשבועיים שאחר כך עברתי סיבוב על ידיהם של כל מכרי וקרובי.
אפילו הכמעט דודה שמעולם לא החזיקה תינוק לא יכלה לוותר על התענוג תפסה אותי בידיה(מפחד שאפול) וכעת היא ממעטת לעזוב.
רק אחד לא הסכים ועמד בתוקף על זכותו וזה הדוד גדי.
הדוד גדי או הידוע בכינויו הרופא של הקפה אשר לא הסכים בשום פנים ואופן להחזיק אותי.
ברוב תחמנותי ניצלתי את נקודת החולשה היחידה של גדי, האחריות המקצועית.
שום חיוכים צחקוקים לא עזרו הדבר היחד שפעל לטובתי הינה דלקת עיניים חריפה אשר אילצה את גדי לרדת אל העם ולהחזיק את האחיין החדש שלו.
להלן התוצאה