דניאל היילוייל

1. לרדת כמו פיל
2. לרדת כמו ג’ירפה
.
.
.
.
.
95. לרדת כמו צפרדע
96. לרדת כמו ברווז
97. לרדת על הידיים
98. לרדת על הראש
99. לרדת הפוך
והדרך שאני הכי אוהב

100. לרדת מצוקמק או כמו שאני אומר “אני אקח אותך מצ’וקמק!”

היום שאלת, דניאל, איפה סבא אריה.
זה לא פעם ראשונה אבל התעקשת לדעת איפה הוא.
כשענינו בשמיים אז שאלת עם סבא במטוס ומתי הוא חוזר.
 הסברנו לך שהוא לא במטוס והוא גם לא יחזור

עד כמה שזה עצוב מאוד משמח אותי לראות שאתה זוכר ומתגעגע.

בבקשה תנסה לא לשכוח כמה סבא אריה אהב אותך.

תמשיך לשאול עליו מתי וכמה שתרצה

אז כמו שהבנתם אני אח גדול.
אחד התפקידים החשובים הוא לקרוא סיפור לאחות הקטנה.
אז קסם בבקשה…..

כולם יודעים שלקחת את העוגה ולהביא אותה לפה זה בזבוז קלוריות.
לכן למה לא לבצע את הטכניקה שלי.
והכי חשוב לא לשכוח את הניגוב בסוף

טוב מאחר ועבר הרבה זמן אז אני אסכם לכם מה עבר עלי מאז המסיבה של סבתא.
1. הוסיפו אותי לתוך התמונה של המסיבה של סבתא. איך? אביב ופוטושופ. אהה הבנתי…
2. נולדה לי אחות. איך? משהו אם דבורים וחסידות. אהה הבנתי…
3. לא חיבבתי. איך? התעלמתי בהפגנתיות. אההה הבנתי….
4. היה לי יום הולדת שנתיים. איך? היה ממש כיף. אהה הבנתי…
5. חיבבתי. איך? ליטפתי וסיפרתי לאבא שהיא נחמדה. אהה הבנתי…
6. נוספה לי דודה. איך? אלדד התחתן ותמר הפכה לדודה. אהה הבנתי…
7. התחלתי לקפוץ. איך? אני עומד על האצבעות. אהה הבנתי…
8. קסם החליטה לפתוח בלוג משל עצמה. למה? היא מקנאה. אהה הבנתי….
9. התחלתי לשאול שאלות ולחכות להסברים ואם אני מקבל תשובה מספקת אני מיד אומר

אהה הבנתי.

טוב אני לא בן שישים אבל סבתא שלי כן
בסוף השבוע האחרון חגגנו בוילה בקיסריה.
היה מטורף! היו המון אנשים, היה המון רעש והכי חשוב היו המון צעצועים
אז סבתא הגדולה שלום
אוהב אותך המון
היתה יופי של מסיבה .
תראו אם אתם מוצאים אותי בתמונה

סבתא אידה חברים ומשפחה

אז שוב פעם אוהב אותך סבתא
והמון מזל טוב

אני כבר בן שנה ושמונה חודשים ועדין לא הולך.
איך אני אנסח זאת בעדינות, אני זהיר.
אבל לאור הציפיות של אבא ואמא החלטתי להראות התפתחות נוספת ובה אני עומד לבד.
אני עומד מרים ידיים וצועק “לבד לבד”.
והם מאושרים עד הגג.
מה שהם לא יודעים זה שכמו כל קוסם אמיתי גם לי יש טריק.
כולם עסוקים בלהסתכל לי על הידיים ולצחוק וככה אף אחד לא שם לב לטריק.
הטריק הוא להיצמד עם הגב או הבטן לשולחן והם שומרים עלי שלא אפול.
אני פשוט מאוד גאון או שסתם יש לי הורים פתי

אני לא מבין את כל עניין הכושר
אבל אני כן מבין ציריוס
אני עושה כושר

בתאבון
דניאל

חבל לי שלא תזכור את סבא
אבל הנה עוד זיכרון קטן
כשחזרנו מקנדה לאחר טיול בו נפגשנו עם סבתא וסבא, הוא השאיר הודעה במשיבון…
המשפט תמסרו ד”ש למלך הוא מיועד אך ורק לך…
ההודעה של סבא

אז שתדע בשבילנו אתה תמיד תהיה המלך
אוהב אבא

היום כשאבא ואמא באו לקחת אותי מהגן, תפסה אותם הגננת לשיחה.
אבא כבר היה בטוח שהנה מגיע עוד הערה על כך שאני לא בוכה ויותר מידי רציני…
אבל למרבית הפלא המחמאה היתה שכל היום אני מצחיק את הצוות, כאילו אני איזה קומיקאי.
אבא הסתכל עלי ואני מיד הבנתי את התרגולת ושמתי חפץ בפה ונתתי את החיוך שרק אני יודע (כן אלדד אתה לא מצליח לחקות אותי).
והוא ואמא צחקו גם כן, איזה כיף זה להצחיק אותם.

אבא כמובן לא צילם לכן יש לי רק את האפשרות להראות את החיוך המפורסם שלי מהטיול עם כל המשפחה באיטליה.

אני מחייך באיטליה

בגלל שהם באו מוקדם כמעט שכחו לתת לי את העוגייה של סוף היום אבל מיד הגננת הבינה את הטעות ואבא שלחם על העוגיות האלו באסיפת הורים הביא לי את העוגיה ומיד ביצעתי שוב את החיוך שלי עם העוגיה…

אני וסבא

הסבא שכל כך אהבתי, נסע ללונדן ולא חזר…
הסבא שכל כך אהבתי… אומרים שהוא נפטר…
אני לא כל כך מבין מה זה אומר
אני רק מרגיש שהוא אפילו לא בדרך,
הוא כנראה לא חוזר
ואני פה מנסה להיזכר
רק לפני שבוע נסענו לטיול ארוך
הוא היחיד שהציל אותי מהברוך!
ההורים קשרו אותי לכיסא 12 שעות בערך
ואז סבא בא ודרש עצירה בשבילי- באמצע הדרך
והוא לקח אותי לראות עצים בשלכת
טיפס איתי על הרים וקנה לי צעצועים
אני יודע שהוא אהב אותי הכי בעולם…
(בעצם אותי וגם את יותם)
ואני עדיין מחכה שיחזור
וגם אם הוא לא…
אני מבטיח לזכור
את הסבא המדהים שלי
שעשה כל כך הרבה בשבילי!
סבא,
אני אוהב אותך
ומבטיח לשמור בשבילך על סבתא

דודה שלי כרמל ציירה ציור לסבא אבל אני חושב שגם הוא צריך להיות פה.

אני וסבא כפי שכרמל ציירה

אני חולה…
איזה עצוב…

ורחלי רק שתדעי….
גם בכיתי

הגננת באה בטענה שאני לא בוכה….
היא לא ראתה אף פעם ילד שלא בוכה????
למה שאני אבכה… כולם מפנקים, אוהבים, מחבקים, משחקים,מצחיקים,מלקקים (טוב זה רק טופי), אז למה לבכות.
האמת היא שיש לי שני מקרים שאני בוכה…
כשאני לא רוצה לישון וכש…
אני רוצה לאכול ואת ולוקחים לי את האוכל

הטענה באה בעקבות זה שהייתי חולה ולא בכיתי.
…אז שתדעו כשאני חולה יש לי פנים מאוד ספציפיות

עם כאלה פנים אני צריך לבכות?

טוב אולי לא גן, פעוטון
ואולי לא הולך, זוחל (אבל על ארבע)
אבל כן ב1.9 התחלתי גן והיה נורא עצוב.
אני פתחתי את החלון וסגרתי והסתכלתי ואין מחיאות כפיים אני בודק מסביב והחוצפנית הזאת לא מסתכלת.
אצל אמא זה לא היה עובר היא לא היתה שותקת כאשר אני עושה דבר מופלא כמו לסגור ולפתוח חלון…
וזה עוד לא הכול אבא, אבא, אבא, איפה אתה אמא שמה אותי בגן לוקחת שמה ולוקחת ואבא לא נראה…
רק היום הוא הגיע. מזיע ועם תיק כבד שקשורים אליו נעליים כבדות. הוא אמר שהיה שבועיים במילואים, על מי הוא עובד…
מי שבמילואים לובש מדים… אז אבא פעם הבאה שאתה בא לאסוף אותי מהמילואים אני רוצה לראות מדים.
אז תאחלו לי בהצלחה בגן…
ותמסרו לגננת שדיק באלק ואני לא מאיים כשאני עושה משהו אני רוצה לראות חיוך ומחיאות כפיים אחרת זה לא שווה את המאמץ.

כבר יותר מחודש אף מילה…
שום רחש….
אני זוחל עומד מטפס עולה על המגלצה ומחליק עם הראש… אף מילה.
אני נוסע לתפוח הגדול ניו יורק חוצה את שננדוואה פארק בוורגיניה מצטלם עם במבי…. שום דבר.
מה אני צריך לעשות בשביל אבא כדי שהוא יכתוב בבלוג שלי…
אה אני יודע מה אני צריך לעשות…

תודה רבה
דניאל (הבן שלך)

לאחר יומים של חגיגות שונות: יום נישואים הורים (קיבלתי בובת יד), יום הולדת לטופי (קיבלתי מערבל בטון) אבל היום לשם שינוי זה יום ההולדת שלי.
זה התחיל אתמול בלילה שההורים היסו להפתיע אותי ולמלא לי את החדר בבלונים (אל תגלו להם אבל הצצתי)
זה המשיך על הבוקר בו התעוררתי “ולהפתעתי” מצאתי את כל החדר מלא בלונים.
גם ההורים לא הפסיקו לשיר לי את השיר המונוטוני “היום יום הולדת..”
אפילו טופי באה נתנה לי לק והלכה…
אני יודע שהם מארגנים משהו להערב … אני אתאמץ להישאר ער ולא לפספס את זה.

אני רוצה לסכם לכם איזה יום עצמאות אדיר היה לי.
יום רביעי אבא אמא וסבתא נאווה לקחו אותי לחנות לבדוק את האופניים שלי (לא לדאוג הכל תקין אצלם) אבא גם קנה לאמא אופניים וכסא בשבילי, מתחשב מצידו.
בערב נסענו רחוק למודיעין שם ראינו פיצוצים בשמיים ואיזו הופעה של להקת גזוז שמאוד הזכירה לי את הדיסק “כוורת לתינוקות” לא ברור לי מה הקשר.
אחרי ההופעה הלכתי לישון אבל משום מה כל מה שחלמתי היה על פרגיות.
למחרת בבוקר לקחו אותי לראות את המטס והמשט בחופי ישראל, ואבא אמר לי שאני אטוס רק באף 15 אי ואמא אמרה שקם. אמא ואבא היקרים לידיעתכם עד שאני אגיע לצבא יהיה שלום ואם לא אז רב הסיכוי שאני אטוס בחללית ולא מטוס מיושן כזה.
עם סיום המטס העבירו אותי מהאופניים הקטנים שלי לאופניים הגדולים של אבא שם ישבתי השתעממתי ונרדמתי. כנראה שאמא לא אהבה שנרדמתי כי היא הרימה הזיזה הניחה ועוד כל מיני פעולות עד שמצאתי את עצמי יושב באוטו בנוח ואז התעוררתי.
אלדד ותמר לקחו אותי לפיקניק עם מושון ואתי היה יופי של בשר ולא הפסיקו לכבד אותי. ואפילו אבא ואמא הגיעו עם האופניים.
כשהתחיל להתקרר הם שוב פעם שמו אותי על האופניים ונסענו לאורך פארק הירקון. בנסיעה הזו עמדתי בגבורה והסתכלתי על כל האנשים שביצבצו בין ענני המנגל. כשהגענו הביתה נשברתי ונרדמתי.
ביום שישי קמתי והלכתי עם אבא לחצי שעת הכושר שלו בקורס שחייה לפעוטות. לאחר מכן הלכנו לפגוש חברים ההורים פגשו את קרן ויניב ואני פגשתי את אלה.
אכלנו ארוחת צהריים ומשם נכנסנו לאוטו אין לי מושג איפה היינו אבל כשהתעוררתי מהקור העז כאשר יצאנו מבית חולים הדסה עין כרם אשר בירושלים הם לא הפסיקו להגיד את המילים חיים, עינת ואברי (אז מזל טוב אברי).
משם נסענו ליפו וביקרנו את סבתא רבא ויקה. לאחר מכן נסענו לבת-ים לחגוג יום הולדת לסבתא נאווה יחד עם סבתא וסבא רבא רבקה ודוני.
כשהגענו הביתה הלכתי מיד לטופי וסיפרתי לה הכל אבא העיר לי לא לעלות על המזרון של טופי אבל הייתי חייב לספר לה כמה אני התגעגעתי.
ביום שבת התלבטתי האם לנוח או לצאת לבלות אז החלטתי לנסוע לצפון גררתי את אבא ואת אמא עד לראש פינה והפעם לקחתי איתי את טופי. שם פגשנו את אביב
אפרת יותם ובאפי.הלכנו לבקר חברים ואחר כך למסעדה חזרנו בלילה ואז התמוטטתי על המיטה והלכתי לישון
היה יופי של חג עצמאות אבל בבקשה מכם פעם הבאה אם אפשר לקצר אותו או לפחות לתת קצת חופש אחרי כדי שיהיה אפשר לנוח ממנו.

חזרתי השבוע מאיטליה
היינו:
אני זה שאומר אבאבאבאבאבא
אמא זו ששרה אבא בא סבא בא….
אבא זה שאומר תביא לי את משה ומשה צודק
סבא זה שאומר לא מפה, סע משם…
סבתא שאמרה אני אשאר עם דניאל באוטו אתם תלכו… (למזלי זה לא עזר לה ותמיד לקחו אותי)
דוד אלדד שביקש שיכינו לו להנחתה (לא הבנתי)
דודה תמר שסיפרה על המזוודה האדומה שבינתיים השחירה.
דוד גדי שניהל שיחות ארוכות עם משה
דודה אוסנת שבדקה באדיקות האם משה צודק
ודוד משה שאותו פעם ראשונה פגשתי שלא הפסיק לומר “מחשב מסלול מחדש”

כבר כמה חודשים אני אומר אבאבאבאבאבאבאבאבאבבאבאבאבאאבא ואין התייחסות.
היום בחדר מדרגות, אני על אמא מסתכל על אבא שרץ קדימה אני קורא לו אבא והוא סוף סוף מסתובב.
אז אבא כל הכבוד שגדלת קצת והבנת שאני מתכוון אליך.
הורים הם לפעמים קשי תפיסה.